נ Edit חרדה ודיכאון ככה פתאום לא יודעת מאיפה להתחיל, אני מרגישה חרדה מאוד גבוהה וגם ירידה חדה במצב רוח בכמה ימים האחרונים. אני לא יודעת על מה לשים בדיוק את האצבע אבל אני יכולה לחשוב על כמה דברים: 1. המצב עם אבא שלי לא פשוט, הוא מאושפז לצורך שיקום וזה לא קל לי לראות אותו במצב הזה, לפעמים הייתי רוצה לחזור לתקופה לפני שהתחילו לו כל הבעיות בגוף, לרגע שהייתי מחכה לו שיחזור הביתה מהעבודה בתשע בערב לקרוא "אבא" ולהביא לו חיבוק ונשיקה והוא תמיד מחזיר בתשובה "ילדה של פאפא". אבא שלי ואני בקשר טוב אנחנו צוחקים הרבה ביחד עושים המון שטויות, אבא שלי אדם רגיש קשה לו לשמוע כשרע ליעוד...כעת נותר לראות כיצד תתגבר חברת טבע על המכשול שעלה בניסוי הנוכחי (צילום: Shutterstock) 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 1 תגובה חרדה ודיכאון ככה פתאום תוכן<p>לא יודעת מאיפה להתחיל, אני מרגישה חרדה מאוד גבוהה וגם ירידה חדה במצב רוח בכמה ימים האחרונים.</p> <p>אני לא יודעת על מה לשים בדיוק את האצבע אבל אני יכולה לחשוב על כמה דברים:</p> <p>1. המצב עם אבא שלי לא פשוט, הוא מאושפז לצורך שיקום וזה לא קל לי לראות אותו במצב הזה, לפעמים הייתי רוצה לחזור לתקופה לפני שהתחילו לו כל הבעיות בגוף, לרגע שהייתי מחכה לו שיחזור הביתה מהעבודה בתשע בערב לקרוא "אבא" ולהביא לו חיבוק ונשיקה והוא תמיד מחזיר בתשובה "ילדה של פאפא". אבא שלי ואני בקשר טוב אנחנו צוחקים הרבה ביחד עושים המון שטויות, אבא שלי אדם רגיש קשה לו לשמוע כשרע לי ולכן אני לא מספרת לו כשקשה לי נפשית עם החיים כשהדברים לא הולכים לפי המסלול או כשהם כן הולכים לפי המסלול.</p> <p>2. המלחמה – מלחיץ אותי כל הכאוס הזה, אני מרגישה כאילו אני בסרט אימה, התחושת ביטחון שלי ברצפה, רק בבית אני מרגישה בטוחה אבל אם אני בבית אני לבד ואז אני חושבת יותר מידיי על כל מיני דברים. מה יהיה עם הדרום, האם תיפתח מלחמה בצפון? מה יהיה איתי? אני פוחדת מאזעקות אפילו לא מהטילים פשוט מהאזעקות הן איומות ומחרידות, והרעש הזה אני פשוט לא יכולה לשמוע אותו בלי להיכנס לחרדה. והמלחמה הזאת מה יהיה? מה עם המשפחה שלי, עם ההורים שלי, אמא שלי שחרדה גם היא מהמצב, אני מרגישה שאין לי שקט נפשי בתקופה הזאת, לטייל נשמע כמו משימה בלתי אפשרית ממש, אין תחושת חופש. כל פעם שיש התרעות על טילים אני קופצת, פעם כשהייתי יותר צעירה לא היה אכפת לי מהטילים כמו שאכפת לי היום.</p> <p>3. אני רווקה, החלטתי שאני מוחקת לתמיד את האפליקציות היכרות, מהרגע שעשיתי את זה התחלתי להרגיש תחושת ריקנות, כי נתתי את רוב השעות שלי ביום להתעסקות בהכרויות באפליקציה, לצאת לדייטים, שיחות בטלפון, הכרות ראשונית, ממש עבדתי בזה ופתאום החלטתי שאני מוחקת ביום אחד הכל, עסקתי ברווקות שלי סביב השעון, המחשבות שלי תמיד היו על זה, דמיינתי את עצמי עם הבן זוג שלי ואת התחושות שארגיש איתו ופתאום הכל ריק אין לי את המחשבות האלו, וכל הזמן אני אומרת לעצמי רגע אבל מה אני עושה עכשיו? מה יעסיק אותי ביום יום אם לא זה? אני לא מכירה שום דבר חוץ מזה? נכנסתי לכזאת חרדה ודיכאון מהמצב הזה ורק מעצם העובדה שאני שוב פעם בעוצמת רגשות כאלו נתקפתי פאניקה, אמרתי לעצמי "מה הצירפלקס לא עובד כבר?" זהו? הכדורים הפסיקו לעבוד? מה אני אעשה עכשיו? איזה פיתרון יהיה לי לתחושות האלה?</p> <p>4. איך אני אמורה להיות בזוגיות אם אני כל כך חרדתית וקשה לי לתפקד? אני תמיד שואלת את עצמי " איך הבן זוג יתמודד איתי" והאם הוא בכלל ירצה להתמודד? ואיך אני מספרת לבן אדם שאני חרדתית ולחוצה ולוקחת כדורים? אפילו שחצי מהמדינה לוקחת, אז מה? לא כולם מקבלים את זה עדיין, ואיך בכלל מתחילים להכיר? איך אני אמורה לשתף בן אדם בכל הסודות הכמוסים שלי? בכל עולמי? איך אני מכירה עכשיו בן אדם מאפס? כל התהליך הזה מתיש, כבר מוריד את החשק לזוגיות, אני מפחדת שהציפיות ממני יהיו גבוהות, ואם יהיו גבוהות, מה אני לא אהיה בזוגיות נוחה אף פעם? איך עושים את זה?</p> <p></p> <p>אני חושבת שרשמתי הכל, תמיד יש מחשבות נוספות שקופצות לראש, כמו איך אני שורדת את החיים האלה? וואלה לא בא לי לשרוד, בא ליל להנות מהם, איך אני מקנאת באנשים שלא מרגישים חרדות בקביעות, שאין להם מחשבות טורדניות, שפשוט חיים בפשטות מחשבתית, אין להם מורכבות במחשבות. ואני? רוצה להגיד לכם שסבלתי היום כל כך מהמחשבות האלו, והמצב רוח היה בכלל לא משהו בקושי תאבון היה לי, בא לי להיות נורמלית, לא בא לי שיהיו לי את התהליכים האלה בראש, בא לי להתמקד בדברים חיוביים, בא לי שהטראומה שחוויתי לאורך כל השנים עם הרגשות האלומ פשוט תחלוף כלא הייתה, לקום בבוקר ולהגיד וואי איך בא לי לטרוף את היום, להיות במוטיבציה שיא, איזה חלום!!</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה