ממש קשה לי עכשיו. אני מרגיש בדידות נוראה והיא ממש כואבת לי. אני מרגיש שאין לי אמא ואבא שהם לא היו איתי והם לא מבינים כשאני אומר מה אני מרגיש. אני מרגיש שהם חושבים שאני כפוי טובה שאני לא מעריך את מה שהם כן נותנים לי. אבל אני מעדיף לא לאכול שבוע כדי לקבל שיקוף אחד של הבנה רגשית מצידם. זה קרה פעם או פעמיים בחיים ואני ממש צריך את זה. לא נשאר לי הרבה דברים לחיות בשבילם והקשרים עם אנשים הם הדבר שהכי חשוב לי. לא כסף לא אוכל לא בגדים לא דוקטורט ולא פרופסורה. דת כבר לא מעניינת אותי כי אני מרגיש נטוש ועזוב. לא נשאר הרבה מה לחיות בשבילו וזה אחרי