כבר הרבה זמן אני מרגישה שאם אני לא יהיה מצחיקה ואגרום לאנשים לחייך אז אף אחד לא ירצה בחברתי. אני לא אומרת כשאני מרגישה רע כדי שלא יחשבו שאני מבאסת ויתרחקו ממני. אם אני לא יהיה מצחיקה אני אשאר לבד. בזמן האחרון אני כול הזמן בחדר כדי שאני לא אצטרך לשים את המסכה הזאת ולהצחיק כאילו הכול בסדר. נמאס לי להיות ליצן חצר ונמאס לי להעמיד פנים ששום דבר לא קורה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אין לי כוח יותר לבדר אנשים ומצד שני אני פוחדת להיות לבד.