U Edit התקף חרדה, דחף לפגיעה עצמית בחסות אמי היקרה קשה. בהתקף בעודי כותבת, אך אם לא אכתוב אחתוך, לא שזה משנה. סיבות מטופשות מחזיקות ביני לבין הלהב, חמלה קיימת רק עבור אחרים, לצערי. לרוב די קל לי להתבטא בכתב אבל כרגע קשה, ליבי הולם בחוזקה ואני בסערת רגשות, בטלטלה פנימית. כלפי חוץ הכל נראה כרגיל, לכאורה. זה תמיד מדהים אותי מה אדם יכול לעבור בתוכו ולעין בלתי מיומנת (או אנושית, בכלל) הוא יראה ככל האדם, אולי אפילו שליו, ללא כל זכר לסערה פנימית. השקט הזה אלים כל כך, אבל קל כל כך לאדם לקבל אותו כל עוד זה לא נוגע בו. אני שונאת את אמא שלי ואוהבת אותה, כועסת עליה על שהביאה אותי לעולם, על כך שהיעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 8 תגובות התקף חרדה, דחף לפגיעה עצמית בחסות אמי היקרה <p>קשה. בהתקף בעודי כותבת, אך אם לא אכתוב אחתוך, לא שזה משנה. סיבות מטופשות מחזיקות ביני לבין הלהב, חמלה קיימת רק עבור אחרים, לצערי. לרוב די קל לי להתבטא בכתב אבל כרגע קשה, ליבי הולם בחוזקה ואני בסערת רגשות, בטלטלה פנימית. כלפי חוץ הכל נראה כרגיל, לכאורה. זה תמיד מדהים אותי מה אדם יכול לעבור בתוכו ולעין בלתי מיומנת (או אנושית, בכלל) הוא יראה ככל האדם, אולי אפילו שליו, ללא כל זכר לסערה פנימית. השקט הזה אלים כל כך, אבל קל כל כך לאדם לקבל אותו כל עוד זה לא נוגע בו. אני שונאת את אמא שלי ואוהבת אותה, כועסת עליה על שהביאה אותי לעולם, על כך שהיא היא הגורם המרכזי למצבי העלוב. ואני יודעת, אני יודעת, אין טעם לחשוב ככה ולחפש אשמים ובכל מקרה, האשמה תמיד מגיעה ושוטפת ואני זו הנושאת בה, וכמה שהיא חסרת תועלת ככה היא עצמתית. הלוואי והיו בי הכוחות להתרומם ולחולל שינוי של ממש, או אפילו תחילה חיוורת שלו; אבל האמת שאני שנים מנסה בכל מיני דרכים, נעזרת באי אילו מומחים. הנשמות הטובות יגידו שאני כנראה לא רוצה מספיק, ועד שזה לא יגיע ממני השינוי לא יקרה, ואולי הם צודקים, הם כנראה צודקים. אולם להמשיך כך, אינני רוצה בשום פנים ואופן; אני לא מוכנה להעביר עוד שנים בצורה הזו. בינתיים, מנסה לייצר לעצמי מרווחים, מה שעושה כבר שנים בסך הכל, תמיד קרובה לקצה אבל לא לגמרי כך שנעה בין החיים למוות, מה יותר ומה פחות, תלוי ביום. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה