אני לא יודעת מאיפה להתחיל ומה לכתוב
כאילו אין לי מילים יותר
איבדתי את כל החיים שהיו בי
אני חיה על אוטומט
עבודה בית עבודה בית
מכירה גברים ואז ברגע שמתחיל חיבור אני בורחת הכי רחוק
לא יוצרת קשרים אישיים
מפחדת מאינטימיות
מפחדת שיכירו אותי
את כל הכיעור שבי
מתבודדת
בורחת למשני תודעה בתקווה שהם יגרמו לי לצאת מהבועה שאני כלואה בה
אבל הם רק גורמים לי להרגיש מנותקת ומרוחקת יותר
אין לי אף אחד בעולם
וזו אשמתי
אני מרחיקה ממני את כולם
חסרת ביטחון
דיכאונית
חרדתית
מוזרה
שקטה
הייתי רוצה להיות נורמלית ולחיות את הרגע
להכיר אנשים לצאת למצוא זוגיות לחוות