היה יום מזעזע, כמו שבטוחה שעבר על כולם כאן – חוסר שינה זה אנדרסטייטמנט, המתח, הדריכות, החשש מהבאות, הבלבול, יש הפסקת אש או אין?, אמנם קרסתי לכמה שעות בסוף על הספה  אבל אני מרגישה בהלם גמור, יש לי קולות של הבומים באוזניים, האזעקות… וכועסת – אל תשגעו אותי, מלחמה או לא מלחמה? תחליטו. להיות בדריכות או לא? וכל הסבל וההרג. הזעם והתוקפנות שאני חשה כלפי אנשים שאני לא מכירה אישית, אני לא ממש אוהבת את עצמי ככה … זה מה יש עכשיו.

הדברים הטובים

1.יש הפסקת אש, ולאט לאט אסתגל למצב החדש הזה (אני מופתעת שאני חיה)

2.כל הקולגות שלי, מכריי, ידידיי – בח