ט באב עבר. כל הלילה ראיתי את כולם עסוקים בלימודים מתחברים למשמעות של הצום מתחברים לצום עצמו ואני פשוט שומעת את זה ואני בחדר שקועה במחשבות לשי שקועה בדברים לא חשוביםצ רק חושבת מתי לחתוך. כל מה שעבר לי בראש. התקף חרדה. הכאב הזה בכל הגוף האוויר שחסר החמצן שלא נכנס המשימות שלא קיימות פשוט בואה בתקרע  העיניים עם דמות אב אני לא בוכה אני לא פה אני לא יודעת איפה אני אני לא יודעת מה עבור עליי אני רק הזכרת מה היה שנה לפני מה היה באותו יום ולא מצליחה לצאת מזה…