כשאני מספר על מה שעשו לי
על האונס
על המכות
על הילד הקטן שנשבר
הם מהנהנים
מזדהים
שולחים לב
אבל כשאני מספר
שגם אני עשיתי דברים קשים
הם שותקים
הם מתרחקים
ופתאום כל
אני פה תמיד
נמחק בשתיקה אחת
אז אל תשאלו אותי למה אני לא משתף
למה אני שותק
אני שותק כי נמאס לי לאבד אנשים
על האמת שלי
נמאס לי להרגיש שברגע שאני מוריד את המסכה
כולם בורחים
אני יודע מה עשיתי
אני לא מחפש מחיאות כפיים
לא מחפש רחמים
רק שאלה אחת בלב שלי
האם אפשר לאהוב אותי גם אחרי שגילו הכול
ואם לא
אז לפחות תנו לי להישאר בשקט שלי
בלי הבטחות ריקות
בלי משפטים יפים
