אין לי כל כך מצב רוח, לא בא לי לצאת, חוששת שמתחיל לי דיכאון. אולי דיכאון עונתי. בדרך כלל אני נהנית לצאת ועכשיו מרגישה שלא בא לי. אין לי גם עם מי לדבר ולשתף. לפעמים זה קורה לי אבל לא הרבה. זה הרגשה לא נעימה. אני לא יודעת אם להתקשר לצורן ולדבר עם האחיות שם. לא זוכרת בכלל את שעות הפעילות שלהם וגם אני כרגע לא לבד ולא מרגישה בנוח שישמעו אותי. מה אפשר לעשות? איך יוצאים מההרגשה הזאת?