דיכאון וחרדה

שלום לכולם,

אני עומד להתחיל טיפול ב-ECT ורציתי לשמוע מניסיון של אנשים שעברו את התהליך.

כמה שאלות:

• אחרי כמה טיפולים התחלתם להרגיש שינוי?
• האם השיפור היה הדרגתי או שהרגשתם שינוי משמעותי בבת אחת?
• למי שסבל גם מבעיות קוגניטיביות (מחשבות חודרניות, הצפה של מחשבות, קושי להתרכז, עומס מנטלי) – האם זה השתפר יחד עם המצב הרגשי או בקצב שונה?
• האם היו תופעות לוואי קוגניטיביות במהלך הסדרה, ואם כן האם הן חלפו?
• איך הרגשתם בין הטיפולים עצמם?
• מה הייתם רוצים לדעת לפני שהתחלתם ECT?
• למה כדאי לצפות במהלך סדרה של כ-12 טיפולים?

אשמח לשמוע גם סיפורים חיוביים וגם חוויות פחו

יש תרופות טבעיות שמותר לשלב עם צ'יפרלקס?

יש ימים שאני חייבת תוספת, כמו sos רק לא ממכר ולא מרדים.

אני לא רואה פסיכיאטר בתדירות סדירה כי הפסיכיאטרים במרפאה מתחלפים בתדירות גבוהה, לכן אני לא רוצה לעשות שינוי תרופתי ורק מחפשת תוספת (כמובן שאדבר על זה עם רטפא משפחה).

אני בת 62 בפנסיה מוקדמת, לא מרגישה משמעות .. כל היום בדידות ועצבות. לא רוצה לטןס לחול. עצוב לי שלבן דלי ובת זוגו אין ילדים..אולי אל הורים מבחירה..לא משתפים למה. 

כשהיתה מלחמה ואזעקות ואולפנים פתוחים נתן לי מרץ..ארגנתי את הממד, עשיתי משלוחים  .לא הרגשתי דכדוך או עצבות.. היה לי ענין .איך שנגמר שוב ההרגשה הרעה . המלחמה נותנת לי לגיטימציה להיןת בשקט בבית וכך גם בסגרי הקורונה היתי הכי מבסוטית. אני יכולה גם ככה להיות בשקט..אך הגורמים החיצונים..נותנים לי לגיטימציה להיות במצבי..בלי לשאול...אולי תלכי לחוג...אולי תלמדי משהו.. אני לא בן אדם של הת

אני צריכה לבצע בדיקות פט סיטי כל כמה חודשים והצלחתי לעשות עם כדורי הרגעה אך כעת זה לא עוזר והחרדה מונעת ממני להכנס לצינור של המכשיר. יש מכשיר טבעתי בחיפה קצת פחות מפחיד אך מרוחק ממגורי. חייבת לטפל בפוביה הזו. מה עושים?

איך אפשר להמשיך לחיות בבדידות בלי להיכנס לדיכאון 

אין משפחה, אין חברות .

כלומר יש הכל 

אבל הם לא מעוניינים בי בחיים שלהם 

הבדידות הורגת אותי 

אין לי עם מי לדבר במהלך היום לשתף חוויות 

או שסתם יתעניינו בי 

אני מרגישה שאם אעלם מפה אף אחד לא ישים לב וזה גם לא מעניין אותם 

אני רוצה להתאבד. לטובת עצמי ולטובת התא המשפחתי המצומצם שלי אני רוצה להציל את עצמי מזה 

היי.

לפני חודש וחצי התחלתי לקחת ויפאקס 150xr (לפני כן לקחתי אסטו 20).

מאז ממש חם לי ואני מזיעה כל היום.

רציתי לשאול מה אפשר לעשות בעיניין חוץ מלהחליף תרופה.

תודה🙏

מה עושים כשהרצון הכי חזק שלי בחיים זה למות?

וזה לא שאני סובלת חלילה ויש לי משפחה טובה ותומכת שתישבר אם אעשה משהו כזה, אבל הגעתי למצב שאני כבר מפנטזת על המוות כאילו הוא הפתרון של הכל ואני רוצה שתמיד תהיה לי את האפשרות לברוח לשם, אני חייבת להשאיר אותו כאופציה פתוחה. ואני לא מוכנה לוותר על האופציה הזאת. אבל מצד שני אני יודעת כמה סבל אגרום למשפחה אבל פשוט נמאס לי אני רוצה למות ממש רוצה ולא משנה הסיבה. ואני לא רואה שום פתרון לסיטואציה

אני סובלת מדיכאון וכו ו

לאחרונה הפסקתי לשמור שבת ואני בבית רק בחדר אני לא שומרת שבת ואמא שלי מקבלת את זה אבל אני פוחדת שאני מאכזבת אותה מה עושים 

החלטתי שזהו אני יעשה תוכניות אחרונות כמובן שזה לא יקרה היום

אבל אני לא יכולה לשאת יותר את הכאב והסבל

כואב לי ברמות זה פשוט בלתי נסבל

הלוואי לא הייתי נולדת לעולם הזה