בלה בלה - כמוני

עלאי · 2026-09-07T03:05:49+03:00

אחרי חודשיים בערך? שלא הייתי פה תאמת ששום דבר לא השתנה אני עדיין בודד מאוד אין לי חברים עבר קיץ שלם מבלי שדיברתי עם מישהו או אפילו יצאתי מהבית אין לי עבודה כי אני בדיכאון השינה שלי גרועה ברמות אני לא אוכל אני לא מתקלח אני לא מצחצח שיניים (דוחה נכון?) אבל אין לי כוח לצאת מהמיטה אין לי אנרגיות אני מותש חשבתי כל הזמן הזה למה לי הגיע לחוות את הילדות (אני בן 18) לבד לגמרי!! רוב השנים לא היו לי חברים מעולם לא חגגתי יום הולדת אני זוכר כלכך הרבה מקרים ודברים שקרו לי וחוויתי מכיתה ח ( לא דברים משמחים כמובן) אני זוכר דברים שקרו לי שהייתי קטן אני זוכר ש18 שנים אני חווה הזנחה רגשית מהאנשיםםם שהכי צריכים לעשות ההפך הגמור אני לבד כל החיים שלי ונמאס לי לגמרי למה אני זה שלבד בחופשים בחגים וכן גם לפעמים בבית ספר ובכללי תמיד אבל תמיד הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות שמישהו מסתכל עליי שמישהו מדבר עליי שאני לבדדד לפני חודש נסעתי לאילת לקנות טלפון ופשוט ראיתי מלא מלא חבורות נערים בגיל שלי צוחקים נהנים לא מעניין אותם אף אחד פשוט נהנים מהחיים ובאותו רגע פשוט נשרף לי הלב ובנסיעה חזור אפילו לא שמחתי מזה שקניתי טלפון כמעט והורדתי דמעות באוטו שכל שנייה אני רואה חבורות בנים בנות לא משנה ואני מעולם לא חוויתי דבר כזה אבל מה כן חוויתי ? בדידות , בכיתה ח׳ היה מישהו שהיה נותן לי כאפות בבית ספר כי אני הייתי חסר ביטחון והוא היה גדול עם מלא חברים וביטחון אני זוכר שבחורף באותה שנה כל יום הייתי בא עם כובע גרב זה היה קצת מגן עליי וכל הזמן הוא ועוד כמה ילדים לפעמים היו לוקחים לי את הכובע במשיכה ואז כל השיער שלי היה מתבלגן וזה היה מצחיק אותם הם היו מוסרים את הכובע מאחד לשני אותו ילד היה שם לי כאפות היה לו רשות לצחוק עליי להשפיל אותי הכל אבל היה יום אחד שאני לא אשכח בחיים הייתי עם הכובע בגרב וזה היה הפסקה וישבתי בכיתה עם הטלפון ואז אותו ילד שהיה שם לי כאפות וחבר שלו באו אליי ולקחו לי את הכובע ואז הוא יצא בחוץ למסדרון שהיה מפוצץ בילדים ואני באותו זמן ילד חלש נמוך והוא ההפך הגמור ואז שאמרתי לו להחזיר לי הוא דחף אותי ואז כדי להציל את הכבוד כי כולם מסתכלים ניסיתי לדחוף אותו בחזרה ( לא הזזתי אותו סמ 😅) ואז הוא דחף אותי שוב ושוב ושוב וכל הילדים מסתכלים ונוצר איזשהו מעגל סביבי וכולם צוחקים זה היה הרגע הכי משפיל שלי בחיים ( יש לי עוד מלא סיפורים מהכיתה הזאת) חלקם כואבים הרבה יותר אבל אולי הכי כאב וצילק אותי זה שלא קיבלתי שום תמיכה ואהבה וחיבוק ממי שהייתי צריך לקבל ואפילו ההפך הם צחקו עליי הם השפילו אותי הם צעקו עליי הם בעיקר אבל בעיקר צילקו אותי וזה ככה לאורך 18 שנה שאני חי (אם קראתם הכל סורי שחפרתי🫡) *עורך כי חשוב לי להדגיש (לא יודע למה ) שאין לי חברים כבר שנים וכל התיכון שלי העברתי לבד ובר מצווה חגגתי לבד ומעולם לא חגגתי יום הולדת כן כן גם ביסודי לא ומעולם לא יצאתי למסיבה ובכללי הבנתם כל מה שבני נוער עושים ולא אני לא צריך שירחמו עליי (אולי כן?) אני צריך סתם מילה טובה ובעיקר חיבוק ומקום בטוח