עלאי

אחרי חודשיים בערך? שלא הייתי פה תאמת ששום דבר לא השתנה אני עדיין בודד מאוד אין לי חברים עבר קיץ שלם מבלי שדיברתי עם מישהו או אפילו יצאתי מהבית אין לי עבודה כי אני בדיכאון השינה שלי גרועה ברמות אני לא אוכל אני לא מתקלח אני לא מצחצח שיניים (דוחה נכון?) אבל אין לי כוח לצאת מהמיטה אין לי אנרגיות אני מותש חשבתי כל הזמן הזה למה לי הגיע לחוות את הילדות (אני בן 18) לבד לגמרי!! רוב השנים לא היו לי חברים מעולם לא חגגתי יום הולדת אני זוכר כלכך הרבה מקרים ודברים שקרו לי וחוויתי מכיתה ח ( לא דברים משמחים כמובן) אני זוכר דברים שקרו לי שהייתי קטן אנ

אני ממש גרוע במצבים חברתיים ובמיוחד עם אנשים שאני לא מכיר היום הייתי עם המשפחה וזה היה כזה עם אנשים שאני לא מכיר וכולם כזה דיברו ורק אני חיפשתי כל שנייה לברוח למרפסת לצאת מהשולחן ולעבור לשבת בספה ולהיות בטלפון וכל שנייה חשבתי שמסתכלים עליי ומרחמים עליי אני ממש מזעזע במצבים חברתיים באמת לפעמים דיברו איתי כזה ואז עשיתי עם הראש מה לא שמעתי אותך כי אני מתנתק לגמרי ואמרו לי שאני עפיפון איזה כמה פעמים תכלס בצדק אני ממש גרוע במפגשים ובמצבים חברתיים 

אחרי שנים של סבל אני חושב שעברתי לשלב הבא שלב הריקנות שזה ממש משבית אותי אני בקושי אוכל כי לא בא לי אני לא נהנה מכלום ( איך לא אני לא יוצא מהבית ) בקיצור הרגשה רעה ונמאס לי מהמצב הזה מתי זה יעבור עובר עליי לאחרונה משהו ואני לא יודע מה הוא אני מרגיש שאני מכחיש ומדחיק אין לי כוח לזה בא לי להוציא הכל החוצה 

תאמת שממש לא כיף לי אני מבואס שאין לי חברים אני לא יוצא לא נהנה אין לי חוויות אני ממש מבואס וכואב לי להיות לבד וזה ככה הרבה שנים ובכללי אני לבד כל החיים אין לי משפחה ״עוטפת ומחבקת ״ אז כן באסה אני רואה סרטונים בטיקטוק של נערים בגילי שהולכים עם חברים שלהם לים טסים לחול נוסעים לאילת וזה תאמת אני מקנא ממש גם אם אני משקר לעצמי שלא אז כן כואב לי שאין לי חברים ואני בודד וביליתי הרבה שנים לבד במיטה אני בן 18 אבל עברתי המון ואני מתבאס שכביכול כל הילדות שלי לא עשיתי כלום לא חוויתי כלום וחיים רק פעם אחת וכל השיט הזה ואני יודע שבעצם לא תהיה לי ה

כן עוד סופש ובכללי עוד יום שאין לי חברים אולי בסופשים אני קצת יותר מתבאס כי אני יודע שבגיל שלי עכשיו נהנים וצוחקים די פספסתי את הילדות ובתור נער בכללי לא היו לי ממש חברים לא הייתי יוצא מעולם לא יצאתי למסיבה או משהו לא היה לי עם מי לצאת ביום כיפור וכו ובקיצור הבנתם לא היו לי חברים ועדיין אין כן זה די מבאס לראות אנשים בגיל שלך נהנים יוצאים ואתה לבד כבר שנים תאמת שממש כואב לי על זה ואולי זה בין הסיבות שאני חושב שנכנסתי לדיכאון בתת מודע ( כי הכחשתי את זה ) אם להגיד את האמת אני לפעמים לא יודע אם בא לי חברים אני לא ממש יודע מה אני רוצה בקיצ

אין לי עם מי לדבר אין לי חברים אין לי אף אחד בעצם אני מרגיש ממש חסר משמעות חסר תכלית הנפש שלי ממש בתוך בור למטה למטה לא הגיע ומגיע לי לחוות את זה אין לי מילים באמת שאני בן אדם טוב אבל יש בי דברים לא פתורים שאני בעצמי לא יודע מאיפה הם באים ומאיפה הם נובעים שגורמים לי להרחיק אנשים או להתנהג מוזר נפגעתי ממש מהשורש ואין לי מושג איך לפחות לגעת במה שקרה לי שהייתי ילד כי פשוט אין לי מושג למה אני מתנהג ככה תאמת שאני חושב שאני לא אשם באחוז במצב שאני נמצא בו חשבתי הרבה ושום דבר לא באשמתי אולי זה נשמע התנערות מאחריות אבל זה לא פגעו בי הרבה והשפי

כואב להיות בלי חברים ולא להנות במיוחד שזה כבר שנים ארוכות ככה

כואב לי שאני לבד כואב לי לא מגיע לי 

אין לי כוח כבר להתמסכן שאין לי חברים אבל אני ממש סובל מזה הנפש שלי ממש ברצפה נמאס לי לבכות כל לילה

רק אלוהים יודע כמה אני סובל ומתבאס מזה שאין לי חברים ואני בודד כבר הרבה שנים וזה רק מכביד עליי כל יום שעובר עברתי כלכך הרבה לא בא לי כבר לעבור את זה מתי זה יגמר וגם אני יחייה כמו שכולם בגיל שלי חיים אין לי כוח לזה כבר לא מגיע לי

מרגיש שבזבזתי ועדיין מבזבז את השנים בתור נער בתור ילד הכל נזרק לפח לא חוויתי כלום אין לי זכרונות כלום יש לי רק זכרונות של ימים שהתפרקתי בהם שנים שהתחננתי לצאת מהמצב הזה כלום לא קרה לא משנה כמה חשבתי שאני יצא או יוצא מהמצב הזה כלום לא קרה תחושת כישלון טוטאלית אין לי חברים אין לי עבודה כי אני לא מסוגל אני לא מסוגל אני לא אוכל לא ישן אף אחד לא שם עליי כל החיים הרגשתי לבד אז כן 18 שנה שהלכו לפח בזמן שאחרים פורחים ושמחים ושוב אני אומר לא מעניין אותי שלא כולם שמחים ולא לכולם יש את החיים הכי יפים זה לא מעניין אותי אני יודע שאני לא חוויתי כלו

אני בן 18 ונכון יש את כל הקטע של הפרומים וזה אז בקיצור קפץ לי בטיקטוק סרטונים של אנשים שהיו איתי בבית ספר מפעם מהיסודי וזה הסתכלתי עליהם והם נראים כלכך שונה הם נראים כלכך באושר הם לבושים יפה הם שמחים הם נהנים מהחיים ורק אני במצב שאני כבר מתחנן מתחנן לאלוהים שיוציא אותי מזה כבר וכלום לא זז סמ כולם נהנים מהחיים ומנצלים כל רגע ורק אני במיטה 18 שעות ביום סובל ולא מפסיק להשבר כמה עוד אני יכול לסבול כולם בגיל שלי כבר יש להם חיים משלהם יש להם למה לקום מהמיטה יש להם חברים יש להם אנשים לדבר איתם יש להם למי לפנות ואני כלום לגמרי וכן אני משווה ו