למה שהכל נראה כמתחיל להסתדר כשמצליחים להחזיר את המסכות, להראות כלפי חוץ שהשתנתי שאני לא רוצה לחזור למקום בו הייתי, למה כשחוזרים למסלול העבודה העצמאות והחיים למה דווקא אז מרגישים כל כך לבד, דווקא כשאני כל כך מוקפת ושמרים עלי חזק שלא אדרדר את עצמי בזמן שבכי קל לי לעשות זאת הכל כל כך קשה. התקפי החרדה מואצים ומוקצנים השנאה העצמית גדלה והכאב שורף את הכל מבפנים??רוצה להרגיש באמת כמו המסכה שאני שמה מול אנשים, רוצה לבוא ולהגיד מתוכי באמת גם למטפלת ולכל אלו שעוד מאמינים ביכולת שלי להשתפר שקורה לי משהו טוב.
איך משלבים את העבודה עם שמירה על איזו