- כמוני

ד"ר רואי בייגל · 2013-09-04T21:59:25+03:00

"השמועות על מותי היו מוקדמות מדי" (מארק טווין). בתגובה ל: מסמר אחרון בארון הקבורה של הסטטינים אין ספק שהסטטינים הינן אחת התרופות המרכזיות ששינו את פני הרפואה מסוף שנות ה-80, אז הוצגו לראשונה. הועלו בפורומים שונים לאחרונה טענות, חלקן מצטטות מספר מאמרים שפורסמו, נגד הטיפול בסטטינים. אולם כנגד טענות אלו ישנם רבים אחרים שיראו את ההפך ואת התועלת של סטטינים (הקול הדומם: שהרי ההצלחה ברפואה שקטה יותר מהכישלון). חשוב להבין שעולם הרפואה הולך ונהייה בימינו מונע יותר ויותר על ידי הוכחות מוצקות בשטח, דבר המביא את הרופאים לפעול על פי קווים מנחים כלליים המבוססים על תוצאות של מחקרים רבים אשר לעיתים תוצאותיהם סותרות אחת את השנייה בעידן בו כמות המחקרים המפורסמים הולכת ומתגברת מיום ליום ומשעה לשעה. כל מחקר מנסה לחדש, להראות את השונה ולטעון לייחודיות משלו ועל כן מי שמנסה לשחות בים המאמרים והמחקרים הללו צריך להיזהר שלא להיכנס למים עמוקים מדי שכן סכנת הטביעה בהן ממשית ביותר. ואם להשליך אל הסטטינים בהן עסקינן הרי שעקב היותן תרופה כה פופולרית כך גם מגוון המאמרים שמפורסם בנושא. קצרה היריעה מלהיכנס לפרטי פרטים לגבי השיטות בהן השתמשו ועל ידיהן נעשה כל מחקר ומחקר על יתרונותיו וחסרונותיו ולפעמים על הצורך לקרוא בין השורות. בסופו של יום, בשורה התחתונה מרביתם המוחץ של המחקרים (אלו שכללו את מספר החולים הגדול והמשמעותי ביותר) מוכיח מעל לכל ספק את יעילות הסטטינים בהפחתה של תחלואה לבבית, במיוחד באוכלוסיית המטופלים הסובלים ממחלה לבבית או הנמצאים בסיכון גבוה לכך. חשוב להדגיש גם כי יש להבדיל בין אוכלוסיות יעד שונות לטיפול בסטטינים: האוכלוסיה ה"נהנית" ביותר מטיפול תרופתי הם אלו הנמצאים בסיכון גבוה מאוד לפתח מחלת לב (כגון מעשנים וחולי סכרת) או אלו אשר כבר סובלים מטרשת עורקים ו/או מחלת לב ידועה. בקבוצה זו אין ספק שיש יעילות מוכחת בהפחתת תחלואה ותמותה לבבית במתן של סטטינים – על זאת אין כל עוררין והדבר נתמך והוכח במחקרים שכללו יחדיו עשרות אלפי חולים במהלך מספר עשורים משנות ה-80 ועד לימים אלו. כאשר מדברים על אוכלוסיית המטופלים אשר אינם נמנים עם הקבוצה הקודמת כלומר אותם אנשים אשר אין להם גורמי סיכון מרובים ובעיקר סובלים מערכי כולסטרול גבוהים אז נוצר הצורך ברפואה פרטנית יותר ובבחינת כל מקרה לגופו. כמובן שכאשר כל אחד מאתנו בא לבחון את המקרה הפרטי שלו יש לקחת ולהתחשב בגורמים נוספים רבים ולא לתת טיפול בצורה עיוורת רק בגלל שכך אומרים המחקרים אולם במרבית המקרים ההחלטה למתן טיפול בתרופה מסוג זה יגבר על הסכנה (הקטנה מאוד) שקיימת בנטילתה (וחשוב לציין כי לרוב הינה הפיכה). ולנושא הסכרת שהועלה גם כן כטענה נגד מתן הסטטינים: ישנה אמנם עליה (אם כי קטנה) בדיווחים על הופעה של סכרת אשר חשוב להדגיש כי הינה קלה. המנגנון על ידו מופיעה הסכרת אינו ברור באופן חד משמעי. מדובר בהגברה באופן קל של הסיכון לפתח סכרת ויש הקושרים זאת להשפעה של הסטטינים על הורמונים שונים בגוף המווסתים את הפעילות האינסולן והרגישות לאינסולין כאשר אחת הסברות הינה כי מדובר באנשים אשר להם ישנה נטייה לפתח סכרת ומתן הסטטינים רק חשף זאת בצורה מהירה יותר. בכל אופן אחד הטיפולים לאנשים עם סכרת ידועה שמוכחים כמפחיתים את התחלואה הלבבית הינו הסטטינים. בסופו של דבר אם אנו מסתכלים על התמונה הכוללת הרי שהתועלת ממתן סטטינים עולה במספר מונים על הסכנה (המזערית). בשורה התחתונה, זו שמעניינת את המטופל הבודד: נסיון של מעל 25 שנה מוכיח כי הסטטינים מיקמו את עצמן כאחת מהתרופות הטובות, היעילות והבטוחות שקיימות. במידה ולמטופל יש ספקות עצתי היא לשבת עם הרופא המטפל ולהעלות את הנקודות הרלוונטיות למקרה הספציפי וכך לקחת החלטה שקולה לגבי הטיפול התרופתי המיטבי כי בסופו של יום המטרה היא להאריך חיים ובו בזמן גם לשמר על איכות חיים. שתהייה לכולנו שנה טובה