כל שבת אותו סיפור, אני מבטיחה לעצמי שאני לא יאכל שאני שונאת טחינה ולא אגע בחלה אוי החלה הזאת אוףףף למה היא צריכה להיות כזאת טריה? כזאת מושכת?! וביס קטן וזהו.. אבל לא, יש עוד ביס ועוד אחד עד שאני מתפוצצת ושונאת את עצמי שהייתי כזאת חלשה מול גוש של פחמימות שידבקו לי למותניים. פעם הייתי מקיאה המון על בסיס קבוע, היום כבר לא. ככה יותר קל לי בגלל הילדים שאני לא מסריחה להם את השירותים. אבל הרצון המטורף להקיא בוער לי בעצמות(או בשומן) והיום אחרי חצי שנה(!!) הקאתי את נשמתי. אבל לא אכפת לי ככ בגלל שאני יודעת שזו היתה מעידה ומותר למעוד לפעמים וג