מזה כשבועיים אני צועדת עד העבודה ובחזרה, מציעים לי טרמפ הביתה ואני אומרת לא תודה , וואו בהתחלה חשבתי שאני אתפגר ברחוב ועצרתי לנוח , אמרתי לעצמי ,הלוווווווווו את באמצע שום מקום,תמשיכי ללכת, כי זו התוצאה של שנים שישבת ולא זזת מהכורסא, או מהרכב הצמוד. גם לאמא שלך בתימן לא היה רכב אז תתחילי לנוע. היום אני הולכת בכייף עד העבודה שזה רק 2 ק"מ ,בחזרה עוד 2 ק"מ קצת יותר קשה אולי בגלל שזה אחרי העבודה אבל לא ממש נורא, בהליכה רואים דברים,שומעים, מריחים מגלים שמות של רחובות . יש לי איזשהו רצון אולי זה חלום לקום ב-5 בבוקר ולצאת מהבית לצעדה וכמ