שום דבר לא שווה את זה

הריונית9 · 2015-03-05T08:25:10+02:00

עבר עליי לילה מטורף. אחרי בולמוס הכי רציני שהיה לי עד עכשיו, אף פעם לא אכלתי כל כך הרבה. אכלתי כל כך הרבה שלא הצלחתי להגיע לשירותים. אחרי כמה שבועות יחסית יציבים. סחבתי את עצמי בקושי ולא הצלחתי להקיא , הדופק עלה ופשוט שכבתי שם בלי לזוז. לא היה לי כח אפילו להקיא , כל הגוף כאב לי הבטן פשוט התפוצצה מכאבים. אבל הרגע הכי מפחיד היה שזחלתי עד החדר וכשנעמדתי הרגשתי איך כל העולם מסתובב ,סחרחורת מטורפת שאחריה פשוט נפלתי ושכבתי על הרצפה זמן מה בחצי הכרה עד שעליתי למיטה . אני חושבת שזה היה ממש פסיכולוגי אפילו יותר מגופני מה שעברתי הלילה. לא בכיתי ולא האשמתי את עצמי לא הצלחתי אפילו לחשוב . הלב שלי דפק בקצב מטורף אחרי נסיונות כושלים להקיא. איך זה יכול להיות? שוב זה היה מחסום פסיכולוגי. הגוף שלי מתחנן אליי להפסיק להרוס אותו. אני מאד אוהבת את עצמי, אני הסתכלתי הבוקר במראה כולי נפוחה , לבנה, חלשה עם בטן ענקית שבטח העצירות תימשך שבוע עכשיו והבנתי אני לא יכולה להקיא יותר. אני לא מסוגלת פיזית. בפעם הראשונה בחיים שלי פניתי לאלוהים אתמול פשוט עמדתי על הברכיים וביקשתי ממנו חיים חדשים. אני יעשה הכל ואני ילחם בכל גופי ונפשי על החיים החדשים שלי. אני בולמית רק שנה, ואני פשוט לא אני. זאת לא אני זה בן אדם אחר מולי במראה. אני מלאת שמחת חיים, אוהבת טיולים ומסיבות. אני לא סופרת קלוריות בכוסות שתייה ! ובפורים אני לא יושבת בבית בתוך בולמוס מגעיל לבד עם עצמי עם דופק כמו ברכבת הרים וממציאה לכולם תירוצים. זאת ממש לא אני...ואני מבינה שברגע שאני שוב יבין מי אני אני יוכל להתחבר לבולמיה שבי בלי המאבק הזה והמלחמה. ולדבר איתה בשקט , ככל שאני נלחמת בה בכח יותר אני מפסידה יותר. אחרי התפילה שהייתה לי שזה בכלל סיפור בפני עצמו ,לא חושבת שבמצב פיזי כלשהו הרגשתי ככה בחיים כמו הלילה, אני הבנתי..שום דבר בעולם הזה לא שווה את זה.