אשמח לדעתכן ועצתכן

Nothing · 2015-06-02T15:50:31+03:00

עצוב לי שאני כותבת את זה אבל נראה לי שהתייעצות היא כנראה הדבר האחראי כרגע... אני סובלת מאנורקסיה ואם לילד בן ארבע. תמיד אמרתי לעצמי שהוא לא קולט ולא מבין שקשה לי לאכול אבל בתקופה האחרונה הגעתי למסקנה שאני כנראה טועה. בשבוע שעבר הוא היה חולה ולא הלך לגן. היה לי תור לדיאטנית ולקחתי אותו איתי. בערב הוא סיפר לבעלי שהדיאטנית אמרה שאם אימא לא תאכל היא תצטרך ללכת לבית חולים. זה מאוד טלטל אותי. מאז שהוא נולד הייתי בשני אשפוזים שהאחרון היה לפני שנה וחצי ונמשך תשעה חודשים. הבן שלי ילד מקסים. ההתנהגות שלו בסדר והוא מאוד חכם ומפותח לגיל שלו. בכול מה שקשור לאוכל הוא נורא בררן. יש מאכלים מאוד מסוימים שהוא אוכל והוא אוהב ממתקים. לא מוכן להתנסות בשום מאכל חדש ולא משנה כמה נשכנע. בבוקר הוא אוכל דייסת קוואקר עם קובית שוקולד מריר ועוד קובית שוקולד בנפרד וחצי כוס חלב. כול מה שקשור לאוכל הוא טקס. גם בלילה לפני שהוא הולך לישון הוא מבקש חצי כוס חלב (הרבה מאוד פעמים הוא לא שותה את זה אבל זה עוד טקס..) הוא אוכל רק שניצל עוף כי שאר החלקים לטענתו מלוכלכים. הוא לא אוכל שום קציצה או בשר למעט לשון. מוצרי חלב הוא מוכן רק חלב או גבינה צהובה ומילקי. אין מצב שהוא מסכים לאכול קוטג, גבינה, או יוגורט. לחם אסור למרוח עם כלום. הוא מתחנן שאשלח איתו כמה שפחות אוכל לגן. בצהרון הוא לא מוכן לאכול בכלל. הוא לא אוכל תפוחי אדמה, קוסקוס, פירה או פשטידה. התוספות היחידות שהוא מוכן לאכול הם צ'יפס, אורז (במקרים נדירים) או פסטה בלי כלום. אם יש רוטב הוא לא ייגע בזה. אסור לשים לו שתי דברים על צלחת אחת. כלומר אם הוא אוכל שניצל וירקות אז צלחת אחת לירקות ואחת לשניצל. הוא לרוב לא רוצה לאכול פחמימה וחלבון יחד אז אני צריכה לתת לו נניח שניצל וירקות או פסטה וירקות. הוא מוכן לאכול פירות מסוימים וגם ירקות יחסית בלי בעיה. הוא לא יאכל חסה, בצל, עשבי תיבול, גזר, קישוא, חציל, סלק, כרוב ועוד. טונה הוא יאכל רק בלי כלום. אם הוא יחשוד שיש בזה מיונז הוא לא יגע בזה. הוא אוהב אבוקדו, פיסטוק ושקדים. מצד אחד יש דברים מאוד בריאים שהוא אוהב מצד שני זה קצת מדאיג אותי שהוא כול כך בררן. מדאיג אותי שהוא לא מרגיש צורך לאכול. אתמול למשל הוא החליט שהוא עייף מידי ולא הסכים לאכול ארוחת ערב. בבקרים אני מקריאה לו ספרים תוך כדי שהוא אוכל כי אחרת זה לא הולך. יש לי חרדה קיומית שהוא הולך לישון רעב אבל אני לא רוצה להכריח אותו. קשה לי למצוא את האיזון הנכון בין לדאוג שהוא אוכל לבין להלחיץ אותו. לפעמים כשאני מציעה לו לאכול הוא עונה שכבר אכל בבוקר.. אני באמת לא יודעת אם זו סתם דאגה שלי מהפחד שלי שהוא מבין את המצב שלי או שזהו פחד אמיתי והגיוני. חשוב לציין שהוא אומנם מאוד רזה אבל הוא גבוה לגילו. זה באיזשהו מקום מעיד על זה שהוא אוכל מספיק, לא? הדיאטנית שלי הדאיגה אותי ואמרה שלדעתה הקושי שלו עם האוכל בהחלט נובע מהקושי שלי אבל אני לא יודעת אם היא צודקת או לא. דנה ומיכל אשמח לשמוע את דעתכן!