אין לי כבר כוחות. אני כל היום מתהלכת בבית כמו חיה מתה. בקושי סוחבת את עצמי (לא בגלל תת משקל), בקושי חיה. אני חוצה מעבריי חציה ומתפללת להדרס, מתקלחת במים קפואים ומתפללת לחטוף איזה משהו, לוקחת כפול 4 סיבים תזונתיים ממה שרשום באריזה, ומקווה שיקרה לי משהו. לא משנה מה העיקר משהו. אין לי כוח לחיים שלי כבר. היום נפל לי ריס והמשאלה שביקשתי זה שיהיו לי חיים. לאמא שלי נמאס לראות אותי בוכה, אז היא החליטה שהיא לא מתייחסת יותר. היא ראתה אותי היום בוכה ואמרה לי "תתלי כביסה". יופי אמא. איזה מזל שיש לי אותך. אחרת מי היה תומך בי ככה? (:
הלכתי היום לבי