מרי16

איך המחלקה בתל השומר ? איך הם פועלים ? מישהי יכולה להסביר לי? אני שוקלת אישפוז שם..

אני רוצה לפרוק עכשיו, פה, אבל אני לא כל כך יודעת מה להגיד.. אני פשוט מתוסכלת מהמצב שלי. אין לי כוח להסביר כלום. אין לי כוח לחיים ואין לי כוח לכלום.
בא לי פשוט לבוא למישהו שמבין באמת, ופשוט לבכות עליו ולחבק אותו. זהו. לא יותר מיזה. אני רוצה שהתקופה הרעה הזאת תיגמר. אני רוצה לרדת כבר במשקל וזהו. להיות רזה. איזה מלחמה מתישה אוף !!!!!!!!

אתמול כתבתי פה את הפוסט "אנורקסית כושלת" והלכתי לישון. בלילה חלמתי שאני מדריכה בצופים (שזה מה שבאמת קורה במציאות) ולפעולה הגיעה לי רק חניכה אחת. היא היה מהממת. קטנה מאוד( בגודל של ילדה בת 3) והיא היתה מאוד יפה. ממש התלהבתי ממנה ושיחקתי איתה יהיה לי ממש כיף. שמרתי עליה טוב טוב ותמיד החזקתי לה את היד שלא תיעלם לי וכל כך פחדתי שהיא תלך. באיזשהו שלב של הפעולה דיברתי רגע עם הרכזת שבט ולרגע קצת שכחתי אותה. כשסיימתי לדבר עם הרכזת פתאום הסתכלתי מאחוריי וראיתי שהיא נעלמה לי. מאוד נלחצתי והתחלתי לבכות ורצתי לחפש אותה. בחיפושים הגעתי למקומות מועוד...

אני לא מספיק רזה ושולטת על האוכל שנכנס לי לפה בשביל להיות אנורקסית לפי הקריטריונים. אני גם לא מספיק מקיאה ולוקחת משלשלים בשביל להיות בולמית לפי הקריטריונים. אני לא אנורקסית ולא בולמית. מה אני? אולי אין לי הפרעת אכילה בכלל? אני סתם אנורקסית-בולמית מזוייפת? אולי אני אפילו סתם מתבגרת שאיכפת לה מהשומן שלה? אני מרגישה כישלון. אני גם רוצה להיות אנורקסית מוצלחת. כזאת שצמה ולא מוותרת. כזאת שלא מתעצלת לעשות ספורט. שבאמת עושה מאמצים לרדת במשקל ורואה תוצאות. כן אז פה אציין שבכל חיי ה"הפרעות אכילה" שלי שנמשכים בנתיים שנה וחצי, בחיים לא הייתי עוד...

אין לי כבר כוחות. אני כל היום מתהלכת בבית כמו חיה מתה. בקושי סוחבת את עצמי (לא בגלל תת משקל), בקושי חיה. אני חוצה מעבריי חציה ומתפללת להדרס, מתקלחת במים קפואים ומתפללת לחטוף איזה משהו, לוקחת כפול 4 סיבים תזונתיים ממה שרשום באריזה, ומקווה שיקרה לי משהו. לא משנה מה העיקר משהו. אין לי כוח לחיים שלי כבר. היום נפל לי ריס והמשאלה שביקשתי זה שיהיו לי חיים. לאמא שלי נמאס לראות אותי בוכה, אז היא החליטה שהיא לא מתייחסת יותר. היא ראתה אותי היום בוכה ואמרה לי "תתלי כביסה". יופי אמא. איזה מזל שיש לי אותך. אחרת מי היה תומך בי ככה? (: הלכתי היום לביעוד...

אז התחלתי כיתה י'. שנה שעברה רבתי כמה פעמים עם חברות שלי והחלטתי להתרחק מהן לגמרי בחופש הגדול. בחרתי במגמת אומנויות העיצוב (מתחברת לזה מאוד, זה עוזר לי להרגיע כל מיני סערות רגשיות במצבים מסויימים, וגם אני טובה בזה.. כן אני טובה במשהו!!) הייתי בטוחה שאגיע לכיתה י' עם ילדים איכותיים ואכיר חברות חדשות סוף סוף ואפסיק להתבודד.. רק חבל שזה כל כך לא המציאות. אנחנו בסך הכל 5 בנות שבחרו במגמה הזאת (ואני לא מתחברת אליהן, לא הסגנון שלי) וכל שאר 20 הילדים הם ילדים מופרעים שבחרו במגמת אתג"ר (סוג של מב"ר) ופירקו להם את המגמה ושמו אותם אצלינו, מה שאעוד...

נמאס לי כבר מהמלחמה המתישה הזאת. המלחמה עם הבולמוסים, עם המשקל, עם אמא, ועם עצמי. זה פשוט לא נגמר.. אני אוכלת, מתחרטת, מקיאה, משקרת, מחביאה, אוכלת בסתר מרוב בושה, נשקלת, בוכה.. והכי מעיק זה שאין לי למי לספר, המשפחה שלי חושבת שאני "מחלימה"- עם רגל אחת בחוץ, "החברים" חושבים שאני משקרת ואין לי הפרעת אכילה (כי אני במשקל תקין) וההקאות.. אף אחד לא יודע שחזרתי לזה שוב לפני 7 חודשים. נמאס לי לשקר לפסיכולוגית ולהגיד לה שהכל בסדר, שאני לא מקיאה כבר כמעט שנה, שאני אוכלת רגיל, שאני יוצאת עם חברות (והאמת- אניעוד...

השמנתי, עליתי 2 קילו בחופש ואני פשוט רוצה למות. בגדים של אחותי שתמיד היו גדולים עליי עכשיו הם בדיוק עליי.. כל החודשיים האלה בקושי יצאתי מהבית, וכשיצאתי לבשתי שמלות ובגדים רחבים שיסתירו את הגוף שלי.. אבל זהו. זה נגמר. ביום שלישי אני אצתרך להתמודד עם ג'ינס צמוד וחולצת בית ספר צמודה. ואני ממש לא יודעת איך אני אעשה את זה.. אני מרגישה כל כך מגעיל.. כל כך שמנה.. כמו פיל.. המשקל שוב תקין.. מידי.. אני רק חושבת על יום שלישי וכבר נהיה לי כאבי בטן ואני מוצאת את עצמי בוכה.. אני לא יודעת מה לעשות, איך אני אתמודד עם הבושה הזאת...

יש לי הפרעות אכילה, אבל מי שיסתכל עליי בחיים לא ידע את זה, ולא בגלל שאני מסתירה את זה טוב- בגלל שאני שמנה. אני לא נראת אנורקסית. יש לי יריכיים בגודל של טנק, והבטן שלי לא שטוחה.. ואם אתם לא מאמינים- אז לא, אני לא בתת משקל. אני מרגישה ממש רע.. אני כבר הרבה זמן מנסה לרדת ואני לא אוכלת, ולא רואים אם רזיתי.. אני עדיין שמנה. פילון קטן ושמן. שונאת את עצמי. שונאת את החיים שלי. למה אני חיה בכלל? לא מגיע לי לחיות. אני רק מזיקה לעולם. סתומה שכמותי.

שלום, מישהו יכול להסביר לי על אישםוז יום? מה עושים שם? כמה זמן נמצאים שם? מתי צריך לבוא לשם? איך זה בולך בדיוק..? אולי יקחו אותי לשם ואני רוצה לדעת.. תודה מראש

אני בת 15, ויש לי הפרעות אכילה כבר חצי שנה וזה מתנדנד כזה. לא לקחו אותי לבית חולים כי אני רוצה להתגייס לצבא, ובמקום זה אמא שלי שילמה לדיאטנית פרטית הרבה כסף. אמא שלי כבר לא יכולה להוציא עליי כל כך הרבה, והיא אמרה שאם אני אמשיך ככה היא תקח אותי לבית חולים ושם היא לא תצטרך לשלם.. השאלה היא- באמת לא יקבלו אותי לצבא? אם יקבלו, אני אהיה ג''ובניקית? יש דרך לשנות את זה אבל גם להיות בבית חולים?

יש לי הפרעות אכילה, אם אני אלך לטיפול בבית חולים והצבא ידע מיזה, הם לא יקבלו אותי? או שיורידו לי פרופיל? במה זה עוד יכול לפגוע לי בחיים חוץ מצבא?