ע Edit נחלשת ונחלשת אחרי שהפסיכולוגית שלי אמרה שאני בדכאון ושהיא ממליצה להעלות לשני מפגשים בשבוע ולשקול פנייה לפסיכיאטר, היה לי מאוד קשה לחזור אליה, כי נעלבתי, אבל הלכתי, החלטתי להסכים לפעמיים בשבוע אבל לדחות על הסף את עניין הפסיכיאטר! המצב שלי לא מאוד טוב, בשקילות האחרונות אני רק יורדת, לא מצליחה להגיע למחצית מהתפריט היומי ובכלל נורא קשה לי ביומיום. אני סטודנטית ועכשיו תקופת מבחנים, אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב של למידה, כל הסמסטר לא הייתי בלימודים אז אני צריכה ללמוד את כל החומר בערך מאפס.. יש לי מזל שבאמת יש לי חברים מדהימים שהביאו לי את כל החומר ועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 2 תגובות נחלשת ונחלשת תוכן<p>אחרי שהפסיכולוגית שלי אמרה שאני בדכאון ושהיא ממליצה להעלות לשני מפגשים בשבוע ולשקול פנייה לפסיכיאטר, היה לי מאוד קשה לחזור אליה, כי נעלבתי, אבל הלכתי, החלטתי להסכים לפעמיים בשבוע אבל לדחות על הסף את עניין הפסיכיאטר! המצב שלי לא מאוד טוב, בשקילות האחרונות אני רק יורדת, לא מצליחה להגיע למחצית מהתפריט היומי ובכלל נורא קשה לי ביומיום. אני סטודנטית ועכשיו תקופת מבחנים, אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב של למידה, כל הסמסטר לא הייתי בלימודים אז אני צריכה ללמוד את כל החומר בערך מאפס.. יש לי מזל שבאמת יש לי חברים מדהימים שהביאו לי את כל החומר ואפילו מנסים ללמד אותי אותו לקראת המבחן, ואני, כשאני קוראת את החומר, אחרי פחות מעמוד, המחשבות שלי נודדות, מה אכלתי היום, כמה אשקול, כמה קלוריות שרפתי, אני כל היום ישנה או יושבת, לא מזיזה את עצמי, אני בוודאות משמינה, אפילו תה/קפה/זירו הפכו למפחידים, הרי הם גם שוקלים, ואני אשמין ואז הבגדים לא יעלו עליי, אני אראה ענקית, אני ארגיש עוד יותר שמנה, אני אהיה כשלון! ההפרעה והרגשות משתלטים על הכל, אין מקום להכניס כלום, לא לימודים, לא חיים,לא חברים, לא מטרות וכמו שזה נראה אני לא אצליח לסיים את התואר, אני בשנה ג', זה לזרוק שלוש שנים, אני לא מצליחה! לא מצליחה להתרכז בשומדבר אחר.. ואני מנסה, באמת, מנסה בכל כוחי, כל פעם אני מרגישה כאילו הנה עוד שנייה את מצליחה, הנה את מתקדמת, את מתחילה לחיות בשלום עם המשקל שעולה, הנה את כבר יכולה לאכול את התפריט, יום, יומיים, שלושה, היה אפילו שבוע שלם שעמדתי בו, ואז נסיגה.. וזה כל כך מתסכל, זה כל כך לא הוגן, זה כל כך מפחיד, אני פוחדת שלא אצליח להתגבר ואצבור רק עוד ועוד כשלונות, וההשגים ילכו ויתמעטו עד שלא יהיו קיימים כלל….אני מתחילה לחשוב שאולי אין לי סיכוי, שבאמת ההפרעה חזקה מהכל ואני רק נחלשת ונחלשת…</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה