מ Edit מחשבות… מה עושים כשהדחף לצמצם נהיה חזק מתמיד? מה עושים כשכבר רוצים לוותר ולהרים ידיים? מה עושים שפתאום כל המטרות והיעדים שרצית להגשים נראים כמו חלום רחוק שלא יתגשם לעולם? ובעצם על מה אני בכלל נלחמת לא חבל על המאמץ שלי אם במילא נועדתי לכישלון… ממש מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות עם כל המחשבות האלה. מרגישה שאני חייבת להפסיק לאכול או לפחות לצמצם בתפריט כמה שאני רק יכולה כדי שוב להרגיש שליטה בחיים שלי שליטה שאבדה לי ביחד עם המשקל שעלה ועלה, מרגישה שאני פשוט כישלון מהלך וכל היום מסתובבת עם תחושות ממש קשות, החרדות שלי לא עוזבות לרגע הדיכאון מתגבר ועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 3 תגובות מחשבות… <p>מה עושים כשהדחף לצמצם נהיה חזק מתמיד? מה עושים כשכבר רוצים לוותר ולהרים ידיים? מה עושים שפתאום כל המטרות והיעדים שרצית להגשים נראים כמו חלום רחוק שלא יתגשם לעולם? ובעצם על מה אני בכלל נלחמת לא חבל על המאמץ שלי אם במילא נועדתי לכישלון… ממש מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות עם כל המחשבות האלה. מרגישה שאני חייבת להפסיק לאכול או לפחות לצמצם בתפריט כמה שאני רק יכולה כדי שוב להרגיש שליטה בחיים שלי שליטה שאבדה לי ביחד עם המשקל שעלה ועלה, מרגישה שאני פשוט כישלון מהלך וכל היום מסתובבת עם תחושות ממש קשות, החרדות שלי לא עוזבות לרגע הדיכאון מתגבר ואפילו הלימודים כבר לא מרגישים כמשהו שממלא אותי ונותן לי תחושה טובה, מרגישה שהחיים האלה גדולים עליי שזה יותר מדי בשבילי כל התהליך הזה של ההחלמה, שחבל על הכל אבל בא לי פשוט לוותר על הכל ולחזור אחורה, לחזור למצב בו אני שולטת ולא אוכלת, כל כך מתגעגעת לתחושת הריקנות הזאת שליוותה אותי שעות, ימים, ואפילו שבועות אז למה בעצם וויתרתי עליה כשהייתי צריכה להיאחז בה כמה שניתן?! מרגישה שכוחותי נגמרו ואני אחזור להתדרדרות ממש בקרוב… מה לעשות?? </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה