עלה כאן הנושא של מיצוי טיפול וגרם לי לתהיות אצל עצמי..
מכבר תקופה עברה מאז שהעלתי כאן נושא מתוך כאב וכעס על המטפלת שלי כשהרגשתי שלא אכפת לה ממני ושהיא שכחה ממני. הרבה עבר מאז, הרבה עבר איתה. ושנתיים אצלה ועדיין יש ימים שאני מרגישה ככה, (אבל פחות).
עדיין לא מסוגלת להוציא משפט על עצמי. על ההרס העצמי. ועל אוכל שלא לדבר…..
ועם זאת עדיין נוסעת יותר משעתיים לכל כיוון רק בשביל לבוא אליה, (כמעט 5 שעות על הכביש), משלמת המון. פעם בשבוע. כי אני רוצה, כי לא יודעת מה מושך אותי לבוא אליה.
מפחידה אותי המחשבה שאולי מיציתי את הטיפול איתה כי אפילו