כבר כמה שבועות שלא הלכתי אליה
היא בחופשה.
תחושה של מועקה כבדה אופפת אותי …
ריק…
קשה להסביר…
להבין…
לדבר…
לחשוב…
הבכי עומד בגרון ככה שם תקוע לא נותן לעשות כלום …
מנסה למלא את הריק הזה בחומר, לא הולך, זה רק עושה יותר גרוע.
היום בפעם הראשונה שחשבתי על לנשנש משהו מתוך העצבות הזו, להמתיק קצת את המר, להשתיק טיפה את הראש לכמה דקות. בדרך כלל אין לי תאבון שאני מרגישה ככה, והיום קרה הפוך. עכשיו אני מבינה זה הביטוי "אוכל מנחם" (כי בדרך כלל הוא סתם מפחיד..)
למה התחושה הזו בכלל באה??
מתי היא תלך??
רוצה שוב את השמחה שהייתה לי 🙁 🙁
אוף קשה לי כל