כדי לעודד אתכם

שיר31 · 2016-08-20T03:24:46+03:00

היי חברים, אני שיר ואני חדשה פה:)אני כותבת לכם כדי להביא גם את הסיפורים היותר אופטימיים בקשר לדיכאון וחרדה.. אני קוראת פה פוסטים ובאמת שכואבת את כאבכם ומעל הכל מזדהה כמעט עם כל מה שרשום..מי כמוני יודעת מה זה לחלות בדיכאון ואני משתמשת במילה ״לחלות״ כי דיכאון הוא באמת מחלה ושמתווספים אליו גם חרדות זה בכלל קושי וכאב עצומים.אז כמה מילים עליי- אני בת 31, רווקה, מורה פרטית ובעלת צהרון. באה מבית דיי מורכב, שלא אכנס כל כך לפרטים אבל בגדול בית שהאווירה בו מאוד כבדה, אין כמעט רגעיי שמחה, ומעל הכל מאוד ביקורתי, מה שגרם לי עם השנים להיות מאוד ביקורתית גם כלפיי עצמי ולפתח חוסר ביטחון עצמי.האווירה הלחוצה הזאת בבית היא שהובילה כניראה לפרוץ הדיכאון והחרדות.. אני לא אשכח את היום הזה שהבנתי שמשהו לא בסדר איתי.. זה היה לפני 3 שנים בערך, הרגשתי שאני נחנקת באותו היום, לא הצלחתי לאכול, לא הצלחתי לדבר, בכיתי בלי סוף, ואף אחד לא הצליח להרגיע אותי. התקופה שבא. אחרי היתה תקופה נוראית, התרחקתי מחברות קרובות, החרדות גברו בכל מקום- הייתי חרדה מכל דבר: לענות לטל, להיפגש עם חברים ומשפחה, לדבר עם אנשים קרובים ולא קרובים.. מצאתי את עצמי מתפרקת.. הייתי מסתכלת מבעד לחלון ומרגישה שהשמיים נופלים עליי.. ואז החלטתי לפנות לפסיכיאטר- התחושה הייתה כל כך נוראית שלא יכולתי לסבול אותה וחיפשתי רק מישהו שיושיע אותי. הפסיכיאטר נתן הבחנה של חרדה ודיכאון.. אך לי היה ברור שזה הרבה יותר עמוק מסתם הגדרה פסיכיאטרית ולכן לקחתי טיפול תרופתי אבל במקביל התחלתי גם פגישות עם פסיכולוגית, וכאן אני חייבת להמליץ לכם שאסור לכם לוותר על טיפול פסיכולוגי פשוט אסור!!!! אמנם הטיפול התרופתי הצליח איכשהו להרים אותי מהקרשים אבל ללא הטיפול הפסיכולוגי לעולם לא הייתי עוברת את התקופה הזאת, ויותר חשוב יוצאת ממנה מחוזקת... חשוב לבחור מטפל שתתחברו אליו, אני רואה פה המלצות על טיפול התנהגותי קוגנטיבי בעיקר, אבל שתדעו שגם טיפולים בשיטות אחרות עוזרים. אני עדיין מטופלת אצל פסיכולוגית אדירה, מקפידה ללכת אליה.. והתוצאות מדהימות!!! צריך רק סבלנות.. תזכירו לעצמכם מידי פעם שזאת תקופה קשה והיא תחלוף, ותצאו ממנה עוד יותר חזקים, זאת לא קלישאה זה באמת נכון.. הדיכאון בא כנורת אזהרה שמשהו לא בסדר ואתם צריכים לטפל בעצמכם, נכון יש נקודות שזה לא ניראה ככה אבל תחזקו את עצמכם.. עוד דברים שאני יכולה להמליץ לכם זה לא להעמיד פנים שהכל בסדר, בהתחלה הייתי מנסה להראות לכולם שאני חזקה, זה רק העצים את החרדה.. תנסו להתחבר אל הרגשות, לא להפנים אותם, בעיקר אלו שסובלים מחוסר ביטחון.ובנימה חיובית זאת אני אצרף לכם קטע שמאוד התחברתי אליויגיע הרגע בו הכל סביבך ירגיש רקוב, הבטחון האמונה העצמית- הכל יקרוס.זה הרגע בו המסע החיצוני הסתיים, ובו מתחיל המסע האמיתי שלך. המסע פנימה אל תוך עצמך, אל הפנימיות שלך, זו שתמיד היתה שם, מחוסרת עבר או עתיד, מתקיימת בשבילך רק בשביל להתקיים. את תעמדי עירומה, ללא שכבות של שקר מול עוצמת היקום. מפוחדת, עירומה, רועדת מקור.זה יראה לך הנורא מכל, אך זוהי תחילתה של הצמיחה.עתה תני לרקבון לעשות את שלו ואל תלחמי בכאב, סבל עבור אדם רגיש כמוך הוא רק מקור למודעות, תלמדי על עצמך ועל הקרקע אליה נפלת, עוד רגע תגיע גם השמש, בדיוק כמו נבט באדמה. את למעשה נרקבת רק כדי לצמוח.ואווו כמה זה מדהים ומדוייק.אז חברים, אל ייאוש, השמש בסוף תזרח גם אצלכם.אני יודעת שחפרתי חחחח אבל זה פרץ של תחושות שהייתי חייבת לשתף וזה רק מוכיח לי שעשיתי עבודה טובה, כי בעבר לא הייתי מסוגלת לשתף ככה ולהביע את עצמי מבלי לבדוק עשרת אלפים פעמים אם חס וחלילה טעיתי בכתיבה ועכשיו לא בדקתי אפילו פעם אחת.אם יש לכם שאלות אני פה.. שולחת לכולם חיבוק ענק שתהיה שבת מקסימה!