א Edit החג שהיה לפני החג- אני שומעת את ההמולה שברחוב. כל אחד ממהר בדרכו להספיק לקנות עוד קינוחאו מאכל אחר. אולי גם מתנה או פרח למשפחה. כולם מתרגשים ומתכוננים לקראת החג. לא סתם חג, חג של התחלות חדשות, חג של שינויים ושל ניקיון. חג שמאפשר לשנות מסלול, לקבל החלטות חדשות , למצוא כיון חדש.להתחדש, להתעצם. אני מסתכלת מהחלון על כל אותם אנשים רצים ,ממהרים ,חושבים, מתכוננים ,ורק הלב שלי סגור. אטום. לא מתרגשת מהחג, אפילו קצת חרדה ממנו. מרגישה רחוק. כל כך רחוק. לא שייכת , לא קשורה. הטיימינג לא נכון. מנסה להתחיל להגיד פרק תהילים, לנסות להתחבר קצת או להתקרב. להיכעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 7 תגובות החג שהיה תוכן<p>לפני החג- אני שומעת את ההמולה שברחוב.<br /> כל אחד ממהר בדרכו להספיק לקנות עוד קינוחאו מאכל אחר.<br /> אולי גם מתנה או פרח למשפחה.<br /> כולם מתרגשים ומתכוננים לקראת החג.<br /> לא סתם חג, חג של התחלות חדשות, חג של שינויים ושל ניקיון.<br /> חג שמאפשר לשנות מסלול, לקבל החלטות חדשות , למצוא כיון חדש.להתחדש, להתעצם.<br /> אני מסתכלת מהחלון על כל אותם אנשים רצים ,ממהרים ,חושבים, מתכוננים ,ורק הלב שלי סגור. אטום.<br /> לא מתרגשת מהחג, אפילו קצת חרדה ממנו.<br /> מרגישה רחוק. כל כך רחוק. לא שייכת , לא קשורה. הטיימינג לא נכון. מנסה להתחיל להגיד פרק תהילים, לנסות להתחבר קצת או להתקרב. להיכנס לאווירה כמו שאומרים.<br /> השפתיים שלי הן אלה שזזות ,קוראות את המילים, אך הלב עוד רחוק . המילים חולפות ליד הלב שלי ולא חודרות, לא נכנסות. קיר בטון מפריד ביניהם.<br /> מה קורה לי ? תמיד אהבתי את ראש השנה. את הסימנים ואת הארוחות. את התפילות.<br /> עכשיו מרגישה כנטע זר בין כל ההמולה והתכונה של כולם.<br /> חושבת על כמויות האוכל שאוכל וכנראה שלא אקיא, על האכזבה מבולומוסים רבים שלא הצלחתי לעצור.<br /> על קילוגרמים שנוספו ועל תחושת תבוסה ואכזבה מעצמי. אני לא אמורה לחשוב על דברים כאלו בפתחה של שנה חדשה.<br /> אני צריכה לקחת על עצמי לעשות מעשים טובים. אני צריכה לחשוב איך אני מתנהגת אחרת, איך אני פועלת למציאות אחרת, טובה יותר ,כמו שאני חולמת,לבקש סליחה ולסלוח. לקבל ולהכיל. צריכה לחשוב איך אני מתנהלת בשנה החדשה הקרובה ומה הייתי רוצה לעשות.<br /> וכל מה שאני רוצה זה רק לצרוח . זה זמן טוב לבקש לרפואת הנפש הפצועה והעייפה אך מרגישה כל כך מנותקת לתפילה, לא מחוברת לקדושה וליום המיוחד הזה. נעשית כבר אדישה.<br /> לא אכפת לי מה תביא עמה השנה החדשה , לי בראש רק יש תכנונים איך להוריד במשקל, איך להיות רזה רזה. איך לנצח כל מחשבה שטחית על אוכל ובולומוסים. איך לא להיות פרה. איך להיות משהו מעל הטבע, לא כמו כולם. כבר לא אהיה מיוחדת. מה ישאר לי כבר בחיים ?<br /> הלב שלי פשוט אדיש. ואולי פשוט ממוקד במטרה אחרת , ( לא טובה .) ולכן גם לא מקבל את ההתרחשויות שמסביב. המחשבות על שליטה, על ייחודיות, ורזון עטפו והשתלטו על כל חלק ואיבר בגופי ובמוחי.<br /> עכשיו כבר אחרי החג , אכלתי המון, כולם הסתובבו סביבי לראות מה אני עושה אחרי האוכל. לא עשיתי כלום, אפילו פיפי לא הלכתי כדי שלא יכעסו. ומה שנשאר..זה הכעס והאכזבה מעצמי על כמויות של אוכל שאכלתי. ועל יום צום של היום.ועל בטן שגדלה..ועל אכזבה כי בלי זה לא מרגישה שאני משהו בעולם…העיקר עוד מעט אני חוזרת לאוניברסיטה. איך בדיוק אני לא יודעת ..</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה