אני אוהבת אותה וגם שונאת אותה.
אני כל הזמן חושבת עליה ותמיד מנסה להוציא אותה ממחשבותיי.
כשהיא לא איתי אני מתגעגעת אליה וכשהיא איתי אני רק רוצה שתלך.
אני אוהבת אותה כמעט יותר מהמשפחה וחברים והכי הרבה שונאת אותה.
היא חשובה לי כלכך, סביבה אני מארגנת לי את הלוז היומי, היא פשוט שתלטנית.
אני צריכה אותה כל הזמן – אבל בעיקר צריכה שתצא ממני.
אני רוצה אותה ממש אבל הלוואי שלא הייתי מכירה אותה מההתחלה.
אני קוראת לה – והיא באה. אני לא קוראת לה- היא באה.
היא הפחד שלי. היא הנחמה שלי. היא זו שמלחיצה אותי.
היא כדור ההרגעה שלי .
היא זו שנותנת לי שלווה