היי כולם,
בהסתכלות לאחור, אני שם לב שלא היה רגע משמעותי אחד בחיי. ובעצם לא חייתי.
(אני יודע שהמשקפיים שאני מסתכל דרכם מעוותים כרגע את המציאות, אבל מה אם העיוות הזה הוא המציאות האמיתית?)
למעשה כל מה שאמרתי, כל מה שעשיתי, איך שהתנהגתי – הכל היה חיקוי או תגובה או חזרה על משהו שראיתי ואימצתי (ככל הנראה בשביל שיאהבו אותי). שום מחשבה יצירתית ויותר מזה – שום מחשבה/עשייה כנה.
אתם מבינים, אני מרגיש שזה כל כך מושרש בי, שגם שאני עם עצמי המחשבות שלי לא כנות. גם שאני לבד, אני לא מצליח להבין אם משהו אמיתי. אפילו פעולות אוטומטיות כמו הליכה או מבט.