א Edit סופש קצת אחרת אין אחד שלא מחכה לסוף השבוע. כולם מחכים לו, כולם מצפים לו. סופרים את הימים עד שיגיע. בשביל כולם סופש הם ימים של בילוי, ימים של מנוחה, ימים של רוגע, ימי כיף, ימים של להעיף תראש. ימים מלאים באוכל , חברים ,במשפחה, כיף וצחוק. פעם אני גם הייתי אחת מאלו, שרק חיכתה שיום חמישי בערב יגיע. בוקר יום שישי היה מלווה בציפייה לערב, לפגוש את כולם, לטעום מאכלים חדשים ,לשבת ,לשחק או לדבר על השבוע האחרון. היום אני רק מחכה שהסופ"ש יעבור. כל הדברים הנפלאים האלו שהסופש מביא איתו מפחידים אותי ,מלחיצים אותי גורמים לי להיות עצבנית. פשוט שלושה ימים שהמפלצת שבעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 3 תגובות סופש קצת אחרת <p>אין אחד שלא מחכה לסוף השבוע. כולם מחכים לו, כולם מצפים לו. סופרים את הימים עד שיגיע. בשביל כולם סופש הם ימים של בילוי, ימים של מנוחה, ימים של רוגע, ימי כיף, ימים של להעיף תראש. ימים מלאים באוכל , חברים ,במשפחה, כיף וצחוק.<br /> פעם אני גם הייתי אחת מאלו, שרק חיכתה שיום חמישי בערב יגיע.<br /> בוקר יום שישי היה מלווה בציפייה לערב, לפגוש את כולם, לטעום מאכלים חדשים ,לשבת ,לשחק או לדבר על השבוע האחרון.<br /> היום אני רק מחכה שהסופ"ש יעבור. כל הדברים הנפלאים האלו שהסופש מביא איתו מפחידים אותי ,מלחיצים אותי גורמים לי להיות עצבנית. פשוט שלושה ימים שהמפלצת שבתוכי יוצאת.<br /> בשבילי חמישי- שישי -שבת הם ימים של לחץ, של פחד, של אין סוף מריבות עם ההורים ומשפחה, ימים של כעס, של עצבנות, של חוסר שליטה. ימים של בולמוסים ואכילה ללא הפסקה , ימים של הקאות בלי מנוחה. ימים של שנאה עצמית. ימים של בדידות מתח ותסכול.<br /> ימים של מצפון ואשמה. איך מעיזה בתור ילדה דתייה, כל כך לשנוא את השבת והחגים ורק לחכות שיסתיימו.<br /> אין כמוני שמחה כשמגיע ראשון בחזרה, ללוז הקבוע, לאנשים הקבועים, לשיעורים הקבועים, לארוחה הקבועה, לזמן הקימה והשינה. הכל ברור וידוע מראש בלי הפתעות בלי סימני שאלה. בלי פיתויים ,בלי בלאגן בבטן ובעיקר בלי בלאגן בראש.<br /> אם ביומיום המלחמה בראש שלי לא פוסקת , בשבת היא מגיעה לשיא שלה. בדרך כלל מפסידה. והתוצאות שלה משפיעות על כל השבוע ומלוות אותו כצל.<br /> פשוט מתפללת שהשבוע לא יעבור מהר. ולא מצטרפת למשפחה שחוגגת את הימים הקסומים והקדושים האלו.<br /> פעם, כשהייתה לי פסיכולוגית , היא שאלה אותי אם אני רוצה להמשיך להיות דתייה. אוטומטית עניתי שכן, אני באמת אוהבת את הדת והמסורת. ואז חשבתי על זה רגע , לא הבנתי מה השאלה הזאת קשורה. אחרי הרבה זמן קלטתי והבנתי עד כמה אני סובלת בשבתות וחגים וטוב היה אם הייתי יכולה להכנס למיטה לישון מיום שישי ועד ראשון . אז פסיכולוגית יקרה, הנה התשובה , רוצה להיות דתיה! אבל במתכונת קצת שונה. בלי ההפרעה המפריעה הזאת. שמונעת ממני כל כך הרבה , במיוחד לקיים ולעשות את מה שאני מאמינה בו ורוצה בו.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה