היי.
כ"כ קשה לי, הבדידות חונקת אותי.
אני מרגישה מועקה כזאת כבדה על הלב, כמו אבן שיושבת לי שם, מקשה עליי לנשום.
הגעתי להבנה שכ"כ חסר לי אנשים, חברה, גם כי אחרי שנים של הסתגרות וניתוק כמעט מכל אינטראקציה איבדתי את היכולות, הכישורים החברתיים שלי, והתפתח לי חרדה חברתית ואני מרגישה שנהייתי עכשיו נורא מוזרה, בעל כורחי.
וגם כי פשוט לא בריא להיות לבד, ולגמרי בודד ועצוב.
המצב שלי די מורכב ולא קל בלשון המעטה, שילוב של אוסידי עם חרדה חברתית ודיכאון..
ואחד הדברים שהכי חסרים לי כרגע וכבר המון זמן בתכלס, זה חברים, תמיכה, קבלה אמיתית.
ונמאס לי להתכח