כל כך משעמם לי , מרגיש לי כאילו הזמן לא זז.. אבל אני גם לא יכולה לעשות באמת כלום בגלל החרדה החברתית הארורה שלי.
אני כל כך לבד, ונמאס לי מזה ומהבדידות החונקת הזו, הריק הזה שמחרפן, אבל באותה נשימה מרגישה שאין שום מצב שאוכל להיות בסביבת אנשים, כי מרגיש לי שכל הכישורים החברתיים שהיו לי בעבר אינם עוד, ושאני כבר בקושי יודעת לתקשר עם אנשים ואני אף פעם לא מרגישה נינוחה ורגועה בסביבתם.
ומרוב כל השנים של ההסתגרות וההתבודדות מרגיש לי שאני כבר לא יודעת להתנהג ולדבר מול אנשים, ומה שהכי קשה זה שאני פשוט נורא מפחדת עד כדי הימנעות ושיתוק מזה.
אני לא