אני לא בן אדם של שאיפות גדולות וחלומות גדולים.
החלום שלי היה לנהל חיים הכי פשוטים שאפשר – להתחתן עם בן זוגי מזה (מזה 11 שנים) לעבוד במשרד נחמד ולגדל את הילד המשותף שלנו (שהיום אני כבר יודעת שהוא לא יהיה). לרדת קצת למטה עם העגלה ולראות קצת שכנים. אפילו זה לא יתקיים… במקום זה אני שוכבת עם הדיכאון הזה, עם החרדות ועם הכאבים הפסיכוסומטיים החזקים שלא עוזבים אותי לשנייה.
יש אנשים ששואפים לדברים גדולים ואני באמת רק רוצה כל כך מעט ולא יכולה לקבל…