כמעט שנה שהייתה מטרה להגיע למשקל יעד. כמעט שנה של עליות וירידות (תרתי משמע), שכנועים שזה מה שאני צריכה, שכל משקל נמוך יותר אני לא בריאה ולא יוותרו לי. לא שחשבתי שאגיע למשקל יעד והכל יהיה ורוד, אבל גם לא חשבתי שזה יהיה ככ בלתי נסבל. מנסה להגיד לעצמי שזה רק מספר- אבל גם אם עכשיו אני מבינה שיש דברים יותר עמוקים מאחורי זה, כל כך הרבה זמן למספר הזה הייתה משמעות ענקית. מלאת רגשות אשמה שאני לא מגיבה לסיטואציה, לא עושה כלום כדי לשנות את המצב. התחושה שכולם ניצחו, השיגו את מה שרצו ואני- אני רק יותר סובלת. אז זה סוף חלק אחד במסע, בקצה ההר ומרגיש