אני מתייחסת לעצמי איך שאחרים מתייחסים אליי? זה העניין? אני לא מקשיבה לעצמי? אני מרגישה שאני יותר מדי מרוכזת בעצמי איך זה יכול להיות שמצד אחד אני מרוכזת בעצמי ומצד שני לא בהקשבה לעצמי? נמאס לי להסתכל על איך שכולם מתייחסים אליי ולהסכים איתם, "הם צודקים, אני לא מעניינת" תראי איזה אנשים חכמים ומוצלחים! למה אני לא יכולה להיות כמוהם? אני מצחיקה וחכמה ויש לי הרבה דברים טובים בחיים, ועדיין מי סופר אותי? אני כלום בעיני אחרים! אני לא יודעת למה הדעה של אחרים חשובה לי כל כך,
זה השיעור שלי, אני לא צריכה שהעולם יקבל אותי.
