גם לא המשפחה. הקרובים חושבים שיש לי איזשהו "קושי חברתי" אבל מאחר שמעולם לא חוו חרדות, לא נראה לי שיצליחו להבין את המקום ממנו אני מגיעה וגם אם אשתף, לא אמצא את המילים הנכונות לתאר מה אני מרגישה. לכן אני משאירה את זה כמו שזה, שיחשבו שיש לי קשיים רגשיים, שיחשבו שיש לי קשיים חברתיים, אבל עדיף שלא תדעו עד כמה זה חמור. כי א. כאמור לא יצליחו להבין. ו-ב. יש להם מספיק בעיות על הראש. מתמודדת בכוחות עצמי, אבל התמיכה עדיין חסרה ואני לא רוצה שרק בגלל אי הבנה, יראו את זה כחולשה. זה מוגדר כחרדה חברתית, אבל מתבטא בתסמינים פיזיים קשים. וזה שאני בודדה,