שלום לכולם.
מדובר בפוסט מסגנון קצת שונה.
לא מזמן עלה בי הרעיון הבא: הקמת מסגרת לשיתוף רגשי, בקבוצות של עד 10 אנשים. מעבר לאפשרות לפרוק ולשתף, המטרה של הקבוצות תהיה ליצור תהליך של ריפוי וחיזוק הדדי. זו יכולה להיות אלטרנטיבה טובה לאנשים שאין להם מספיק כסף לטיפול אישי, וגם לאלה שזקוקים לאיזושהי מסגרת חברתית תומכת.
אני מניחה שכבר קיימות יוזמות מהסוג הזה, אבל הייחודיות של המסגרת הזאת תהיה עלות נמוכה בצורת דמי השתתפות, שתכסה רק את עלויות המקום שבו יתקיימו המפגשים.
אז מה המטרה של הפוסט הזה? לשמוע את דעתכם על כמה נושאים:
1. אתם
היי אנשים.
לא ברור לי איך הגעתי לפה, ולא ברור לי מי יקרא את זה, אם בכלל. אני מניחה שזה לא ישנה את המצב שלי. אבל בא לי להוציא את זה החוצה.
אני ממש רוצה חברים. אנשים שיתעניינו בי, שידאגו לי, שיאהבו אותי. שאוכל לצאת איתם, להרגיש איתם בנוח, לדאוג להם בחזרה. אבל אין לי. זה לא קיים. אני הולכת בבוקר לעבודה, ויש לי שם קשרי ידידות טובים, אבל זה הכל. אני חוזרת, ואני לבד.
בזמן האחרון הבדידות הופכת לדלק לשנאה עצמית. מה דפוק בי? למה אני לא מצליחה ליצור קשרי חברות כבר 19 שנה? נכון, יש בי חסרונות, אבל יש גם דברים טובים סך הכל. למה זה לא קורה?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו