Tears in the rain - כמוני

Hlove · 2019-09-20T14:54:09+03:00

איבדתי את כל היכולת שלי להרגיש כשאני לא לבד, כשאני בין אנשים אני חסרת רגשות, וככל שיהיו יותר מהם ככה אני אקפא יותר. אם פעם היה לי הצורך האנושי להתחכך בהם ולהרגיש ביחד איתם, זה נהפך למצב ששואב ממני את כל האנרגיות, מרוקן אותי ומשאיר אותי סחוטה. ואז אני חייבת להתמלא בזמן שלי, של הלבד שלי עם עצמי, שמספיקה שיחת טלפון אחת, או אפילו הודעה, ואז אני ארגיש שוב שחדרו לי למחרב הפרטי, שהפריעו לי בזמן שלי עם עצמי. במקום לברך על האנושות שמתקיימת בעולם ולנסות להתחבר אליה אני רק מתרחקת ונסוגה ממנה ומתקרבת יותר אל עצמי.. וזה נהיה מפחיד.. ככל שאני מבינה יותר על עצמי ככה אני מפחדת יותר.. אני ממש יכולה להרגיש שאני מצליחה להבין דברים שאחרים לא יגיעו אליהם, אולי השתגעתי קצת או שאולי כל אלה מסביבי חיים בעולם שבו הם מלאים באנשים מסביבם אבל רחוקים כל כך מעצמם? גם בטיפול שלי שהתחלתי לא מזמן, הפסיכולוגית מבקשת להכיר אותי יותר, קשה לי לספר את הרגשות שלי.. קשה לי לתת שיטפלו בי. לפעמים מרגישה שאני היחידה שיכולה לטפל בי. וזה קשה לקבל את האחריות הזו..