חזרתי. מצבי רע מתמיד. אחרי שבוע קשה מכרגיל מצאתי את עצמי פנויה לחשוב על קורותי בשבוע האחרון. כהרגלי המגונה 🙂 נטיתי להאשים את אלו שלמרות הכל מתעקשים לאהוב אותי, משום מה. אלו שאינם מניחים לי לשקוע בביצה שיצרתי לעצמי וממשיכים "להטריד" את מנוחתי בהצעות לטיפול ובתקוותם המחייבת. הייתה לי שבת שלמה לחשוב על החיים שלי בכלל ועל הבחירות שלי בשנה האחרונה בפרט. ואז זה היכה בי. אני פשוט ילדה מטומטמת. מוקפת בכל כך הרבה טוב ולא שמה לב אליו. נכון שקשה, אפילו קשה מאוד לפעמים, אבל אם רק הייתי טורחת להרים מבט ולהסתכל סביבי אולי לא הייתי ממשיכה לחפור את ה