אני סוחבת דיכוי 23 שנה של התוקפנות שלי
בגללו כל הרגשות שלי שטחיים, וכך גם הקשרים שלי.. ותחושת הלבד לא מניחה.
לכל זה מתלווה תחושת לחץ פיזי קבועה ומעיין חרדה שלא מניחה.
כל שנה אני מגלה שברחתי מחדש מההתמודדות איתה – תוקפנות

יש לי תוקפנות שלא יודעת לצאת.
לפעמים היא משכנעת אותי שכולם תוקפניים כמוה ואז היא עושה לי פדיחות ומוזרה
לפעמים היא מכחישה את קיומה ונותנת יותר מידי, יותר מידי רק לאחרים
לפעמים היא כל כך מכאיבה לי ומאשימה אותי על זה שדיברתי איתה
לפעמים היא משכנעת אותי שהיא לא יוצאת כי היא חזקה ובוגרת כל כך

אשמח לשמוע למה זה בסדר להביע ת