דיכאון - אולי מישהו יצליח להאיר את דרכי.

דבורה ל · 2020-06-30T00:25:50+03:00

שלום לכולם, אני בת 24 אין לי כח לכתוב אבל כבר לא יודעת לאן לפנות ומה לעשות עם עצמי. אני כבר כשלוש שנים עצובה מאוד, לא רוצה להתעורר בבוקר וממש שונאת לחיות. אף פעם לא חשבתי להתאבד גם מפחד אמיתי ומצפון מקרוביי. וגם כי אני לא חושבת שזה פתרון סופי כיון שיש נשמה.. אבל תמיד מייחלת שזה יקרה מעצמו אמנם יש לי משפחה וסביבה אוהבת ומכילה אבל זה לא עוזר בשום צורה, גם הם לא יודעים איך לעזור לי למרות שרוצים. והכי מתסכל ומייאש לשמוע את זה מהם. ניסיתי ללכת למח אחד, פסיכותרפיה, פסיכולוגית, ניסיתי 2 סוגי כדורים (מפסיכיאטרית) תקופה ולא היה אפילו שינוי קטן. שכבר החלטתי לא לנסות עוד כדורים וגם לא מרגישה שזה הכיוון. הדיכאון שלי לא מתבטא כמעט בתסמינים חיצוניים אלא במחשבות טוחנות של שנאת קיומי כל רגע בעולם. (לא שונאת את עצמי, לא.) מועקה בלב ואי הנאה וחשק לכלום. כל הזמן. אף טיפול לא הועיל, אפילו לא בקצת. ועברתי כבר כ7 מטפלים. ניסיתי ממש לתת צאנס למרות היאוש. וכל נסיון מחדש ריסק אותי יותר. וגם הרגשתי שפעם בשבוע, במשך שעה לא מספיק וזה כל פעם חוזר על עצמו ולא קרה שום תהליך או שינוי מחשבתי או בהרגשה.. גם לא ראיתי כיוון לדרך. הבנתי עם עצמי שאני צריכה סוג של מסגרת, משו יותר יומיומי. שעה, שעתיים של טיפול לא יעילים, עוברים לי ככ מהר ואני מרגישה שאני לא מצליחה להבין מה ניסינו לעשות ואז שבוע שלם הכל אותו הדבר עד לפגישה הבאה. אני לא צריכה אשפוז, אני בה מודעת לעצמי, לא פוגעת בעצמי, אבל כן חושבת שלא מסוגלת לנסות עוד ועוד שיטות, כבר אין בי כוחות לפתוח ולדבר. במיוחד שגם אין לי טריגר מסוים שגרם למצבי שזה עוד יותר קשה להבין במה לטפל. אני לא צריכה מחיאות כפיים על ההשתדלות שלי, עושה את זה בלית ברירה כי המצב בלתי נסבל וקשה לי ממש. המועקה והעצבות לא עוזבים לרגע ואין לי אופציה אחרת. למרות שלא מאמינה בגרם שמשהו יעזור ואין לי שום תקווה. אבל אין ברירה, לצערי מתעוררת בבוקר אם אתם מכירים מסגרת טיפולית דתית (שתתאים לאורח חיי) או פתרון כלשהו שלא חשבתי ועזר לכם, אתם תעשו איתי חסד עצום אם תשתפו אותי . תודה רבה רבה ורק טוב אמיתי לכולם