אנונימית

יש לי דיכאון ואני מטופלת עם פסיכולוגית ואמורה שבוע הבא להתחיל כדורים חדשים. בעקבות הדיכאון התחילו להיות לי בולמוסים... בהתחלה זה היה כמעט כל יום ובזמן האחרון זה פעם פעמיים בשבוע. אני ממש נלחמת בזה אני מרגישה שזה פשוט מתסכל מה כל החיים אני אצטרך להילחם בעצמי?? זה גם ממש הורס לי את התהליך עם הדיכאון, עכשיו זה הטריגר הכי גדול לדיכאון שלי ומרגישה שהדיכאון שלי ממשיך בצורה קשה רק בגלל הבולמוסים האלה וכל המשקל שעליתי בגללם. אני מקיאה אחרי הבולמוסים אבל לא תמיד לפעמים אני כל כך מותשת נפשית שאפילו להקיא אין לי כוח. ובכללי אני לא מקיאהעוד...

איך אפשר להתמודד עם הרס עצמי? אני יודעת שזה נובע משנאה עצמית ממש קשה אבל אני מרגישה שאני מכורה להרגשה הזאת וזה רק עושה לי החיים יותר קשים. יש עוד אנשים שמרגישים ככה? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני קוראת על אנשים שמרגישים כמוני ונמצאים באותו הבור שאני נמצאת. כולם כותבים שזה התמודדות תמידית, נצחית, שכדי שזה יעבור אם בכלל לוקח המון זמן בשנים. מה אם פשוט לא בא לי להתמודד עם כל זה? אני פשוט כל כך שונאת את עצמי למה נולדתי דפוקה? למה לא מגיע לי לחיות חיים נורמאלים? בא לי למות.