אתם יודעים.. היום השתחררתי. מהאשפוז יום. היה כל כך מרגש (ברגשות שלא יכולתי לבטא בכלל. אבל ניסיתי לדבר לפחות). היה טוב. היה נכון. באמת הרגשתי טוב. בטוחה יותר. אפילו שייכת יותר. אפילו.. רוצה יותר..
אז איך זה מסביר שעכשיו בסוף היום הזה. אני מלאה בתחושות של שנאה. בתחושות של כעס. בתחושות של בדידות. ורק הסכין נראה כמו הפתרון היחיד.
אני מרגישה שאני רוצה למחוק אנשים. שאני רוצה להכאיב לאנשים. אני רוצה לחתוך אותם. לא אותי. אבל אי אפשר. אז אני אחתוך אותי. ואקווה שהעוצמה הזאת תהיה מספיק דומה לרגשות הבוערים החנוקים בתוכי. ואולי. אולי יהיה להם שחרו