לפני מספר שבועות אימצתי חיית מחמד קטנטונת שנפלה בחיקי והזדקקה לבית ולאהבה
אפשר לומר שהיא הצילה אותי יותר מאשר אני הצלתי אותה.
מלהסתגר כל היום בחדר, בחושך, במיטה, פיתאום אני צריכה ממש לקום ולדאוג לה לאוכל, לשתייה, לשחק, לחבק, להרדים.
מלא לצאת מהבית אלא אם כן חייב, אני פיתאום לוקחת אותה לוטרינר, יוצאת לקנות לה אוכל, חפצים, משחקים…
מלהשתדל לא לדבר עם אנשים כדי שישכחו ממני, פיתאום משפחה וחברים(המעט שיש) באים בשביל לבקר וללטף את הקטנטונת שלי.
מלהיות מסטולה ומנותקת כל היום, פיתאום יש לי אחריות כלפיי יצור אחר.
כשזו רק אני, לא אכפת לי. לא אכפ