צעד קדימה, שלושה אחורה.
אני מנסה לתת הזדמנות, והכל צף ומציף. אני חשופה כאן להרבה גירויים ואנשים וחברה ודברים שהתרחקתי מהם הרבה זמן. אני צריכה ללכת לפעילויות שאני מרגישה לא שייכת או שהן לא טובות לי או שצפוף מדי או שהמנחה לא מתאימה לי או שיש מישהו עם ריח או לא טוב או שלל תירוצים למה לא. גם ככה בקושי פעילות ביום. יש ריפוי בעיסוק שצריך למצא בו את עצמך. אני לא יודעת לעשות דברים, יש גבול כמה מנדלות אפשר לצבוע, לא שזה כייף.
לוקחת את הכדורים שלהם, מעשנת את הקנאביס שלי. הכדורים עזרו מעט, יש הבדל מלפני חודש. אבל לא עוזרים בשינה במיוחד. היא הוספ