אני זוכר שלפני 3 שנים כשהלכתי ברחוב הייתי מלא בעצבים ושנאה. הלב שלי היה כל כך חשוך שכמעט בכל פעם שיצאתי החוצה נאלצתי לתת אגרופים בכל הכוח לעמודי תאורה. רק כדי שהכאב יקבל ביטוי ויפסיק לאכול אותי מבפנים. וואלה אני חייב להודות שהיום כשאני הולך ברחוב, ואני ממש שמתי לב לזה בחודש האחרון, כן עדיין עצבים ושנאה קיימים בי אבל הם ברמות הרבה יותר נמוכות ממה שחוויתי לפני 3 שנים. וזה מזכיר לי מצד אחד עד כמה הבסיס שלי בתור בן אדם השתנה, ועד כמה היה לי קשה לחיות עם עצמי בעבר. ושאין פלא שעם רגשות כמו שחוויתי אז הייתי במקום כל כך נמוך וללא תקווה.