חזרתי למעגל הבודד בלי התמיכה. המיואש. שכל יום שעובר רק מזכיר לי למה אני לא רוצה להיות פה יותר. אישפוז ארוך מדי, שנגמר בכלום, הבטחות ללא כיסוי, ועכשיו אין לי טיפול אין לי כלום. גם את הסל שיקום לקחו לי.
אני לא יכולה יותר, נלחמתי מהכול שלא היה לי כשי לתת להם הזדמנות לעזור ולטפל בי. אז או שאי אפשר או שזה לא אפשרי. בטוח שזה לא קורה. אני כבר שבוע בבית שמרגיש לי כמו שנה. לא יודעת כמה אצליח לסחוב בבירוקרטיה מעצבנת שמקשה עליי במקום להקל, ששופטת במקום לקבל.
לא מצליחה להירגע. ציפיתי למקום שיעזור. הטיפול יום הזה, אחרי האישפוז הארוך. אבל זה לא זה.