אני מרגיש יציב יותר מתמיד, חזק מתמיד, מבחינה חיצונית הכל משתפר והולך יותר טוב עד שמגיע נושא הזוגיות. בא לי זוגיות אבל מצד שני אני נגעל מהעולם ולפעמים גם מעצמי.
אחרי 24 שנים בעולם הזה להתחיל עם מישהי כבר הפסיק להיות כיף. או מרגש. או חדש. זה הפך לשוק בשר כשהבשר עצמו חסר טעם. סתם שריר לעוס ומת.
זה מתסכל כל עולם הרווקות הזה. זה מגיע למצב שאני נגעל מעצמי רק בגלל שאני מתחיל עם מישהי כי אני יודע בתוך תוכי שהיא לא מעניינת אותי וכנראה שגם לא תעניין. ואם היא כן אני זה שלא יעניין אותה.
אבל אם לדבר תאכלס אני חייב זוגיות. לא בגלל החורים שיש לי בלב