לקח לי הרבה זמן להעלות את זה על הכתב…
כשרציתי מאוד לשתף מישהו במה שעובר עליי לא רציתי להשפט אז שתקתי.
כשרציתי פשוט להיות אני מסביבי רצו חיוכים בלי קשר לכנות אז בשביל להרגיש פחות בודדה ולהגיד לעצמי שיש לי חברים חייכתי וצחקתתי צחוק מתגלגל שעד היום כולם נקרעים מצחוק רק מהצחוק שלי וככל שאני מתעייפת מהכל הצחוק מאולץ יותר עד שמישהו שם לב ואני אומרת משהו כמו "זה בסדר, אני פשוט עייפה" ועוברים הלאה גם אם העיניים שלי מוצפות דמעות.
אתם יודעים? אני עוד מעט בת 19 ואפילו לא פעם אחת מישהו שאל אותי אם אני בסדר בשביל התשובה- כדי להגיד שמשהו איתי פשוט