תנמ

האמת היא שהרבה זמן לא כתבתי.... נראה לי שכבר אין לי את הזכות לבקש עזרה או אפילו לבכות וחהתאבל על המצב שלי, אני יודעת שזה נשמע מוזר וגרוע אבל לא ממש אכפת לי ומבחינתי תמשיכו ותעברו על הפוסט הזה... תמיד ידעתי שאני אנוכית ומרשעת /רשעית או איך שלא אומרים את זה, אני מאוד טריטוריאלית ולכן אני ממש מתעצבנת אם מישהו נכנס לי לחדר אם אני מנסה לישון או ללמוד ובגלל שאני לומדת הנדסת תוכנה שזה המון שעות ועבודה אני מוצאת את עצמי דוחפת החוצה הרבה יותר מהמצופה את אחים שלי מחוץ לחדר. כשעברנו חדרים הסכמתי שאחיםם שלי יכנסו לחדר אבל לא ציפיתי מהם 'לגור' בעוד...

אני לא אוהבת אנשים- כולם שופטים אחרים בלי להבין, אנוכיים וחלקם מרוכזים בעצמם מכדי להודות בזה... אני כמעט שונאת בני אדם- כל מה שצריך זה לשאול אם הכל בסדר לא בשביל השאלה אלא בשביל התשובה וחיבוק בלי מילים ברגעים קשים... אז למה כולם כאלו?

לקח לי הרבה זמן להעלות את זה על הכתב... כשרציתי מאוד לשתף מישהו במה שעובר עליי לא רציתי להשפט אז שתקתי. כשרציתי פשוט להיות אני מסביבי רצו חיוכים בלי קשר לכנות אז בשביל להרגיש פחות בודדה ולהגיד לעצמי שיש לי חברים חייכתי וצחקתתי צחוק מתגלגל שעד היום כולם נקרעים מצחוק רק מהצחוק שלי וככל שאני מתעייפת מהכל הצחוק מאולץ יותר עד שמישהו שם לב ואני אומרת משהו כמו "זה בסדר, אני פשוט עייפה" ועוברים הלאה גם אם העיניים שלי מוצפות דמעות. אתם יודעים? אני עוד מעט בת 19 ואפילו לא פעם אחת מישהו שאל אותי אם אני בסדר בשביל התשובה- כדי להגיד שמשהו איתי עוד...

הכותרת שאלה מה אני רוצה להגיד- מה באמת? אני מרגישה חלולה ממש מתפקדת וצוחקת והחור השחור בפינם בולע עוד ועוד חלקים ממני. היום אחותי בכתה מולי ואני צחקתי- לא בכוונה לצחוק, אני אפילו לא יודעת למה צחקתי... סתם לא ניסיתי לחשוב על זה באותו רגע... בזמנו, כשאבחנו שיש לי דיכאון חשבתי שזה הסו של הדרך החשוכה אבל עכשיו הרופא שלי בבידוד אז אין לי תרופות ובגלל שנשבעתי לחבר שלי שאני לא אתאבד לא משנה מה אני לא חיה ולא מתה~ מה אני יעשה? אני מיואשת מכדי לנסות למצוא את התקווה שכל כך מנסים לשכנע אותי שקיימת, התעייפתי מהמרוץ העגום אחרי השמחה ונמאס לי לרעוד...

האמת, כבר תקופה שאין לי מושג מה עובר עליי... אבחנו שיש לי דיכאון אבל אני נמרצת ולא בוכה בכלל. אם כבר מדברים על זה לא הרגשתי עצב/שמחה/וכו כבר הרבה מאוד זמן וכל מה שאני מצליחה להרגיש זה תסכול ושנאה... מה שבא לי זה פשוט להרוג מישהו מכות כדי להוציא עליו עצבים...עשיתי מבחן באינטרנט ויצא שאני פסיכופתית אבל האמת יש לי הרבה חברים ואני לא חושבת שהייתי פוגעת בהם או משהו כזה... מישהו יכל להגיד לי מה עובר עליי?