אני כותבת כי זה עוזר לי להוציא. עוזר לי לנסח את הקושי במילים כדי שהוא יוכל להראות קצת הגיוני כתוב שחור על לבן.
אני מוצפת. קשה לי לנשום.
אני מרגישה שההתמודדות בעולם הזה גדולה עליי בכמה מידות.
אני כאילו עומדת בפני גל צונמי ענקי והפגיעה בלתי נמנעת.
אני כל כך מפחדת. אני ממש רועדת.
כשאני חושבת על ההתמודדות של המשך היום, של מחר, של סוף השבוע, עולות בי דמעות.
כבר בזבזתי את הכוחות על אתמול אז איך אני אמורה לשרוד את מחר?!